Poem
Agi Mishol
THE FISH POSITION
THE FISH POSITIONI already know how to migrate inward, into my ethereal body,
two shut eyes drawn toward the third,
the crown of my skull opening like a sunflower at noon.
I already know how to arch my chest like an accordion,
head thrown back in the fish position,
the world turned upside down as in a camera.
I know that everything is interdependent.
Half awake, I'm this way
and half asleep, I'm that.
I know all of my selves,
how to do and watch at the same time,
to stroke my leg as though it were a dog.
I'm good at fundamentals.
I've learned to hollow out my soul and become still as a tree,
to exist entirely within the green foliage of attentiveness,
to inhale everything that's good
and completely exhale the bad.
But when the hungry dogs in the fields
start wailing at the sonic boom,
I go limp at once,
awaken only to see
how deep my sleep is.
My heart in full eclipse,
I slant the font of this poem leftward,
like the handwriting of introverted people
who lay the letters down on the lines,
half a minute from Gaza as the crow flies.
© Translation: 2007, Lisa Katz
THE FISH POSITION
תנוחת הדג
אֲנִי כְּבָר יוֹדַעַת לְהַגֵּר אֶל גּוּף הָאֶתֶר הַפְּנִימִי
כְּשֶשְתֵי עֵינַי הָעֲצוּמוֹת נִשְאָבוֹת אֶל הַשְּלִישִית
וְהַקָּדְקֹד נִפְתָּח אָז כְּמוֹ חַמָּנִית בַּצָּהֳרַיִם.
אֲנִי כְּבָר יוֹדַעַת לְהַקְשִית אֶת הֶחָזֶה כְּמוֹ אַקוֹרְדִיוֹן
כְּשֶהָרֹאש מֻפְנֶּה בִּתְנוּחַת הַדָּג לְאָחוֹר
וְהָעוֹלָם מִתְהַפֵּך אָז כְּמוֹ בְּתוֹךְ מַצְלֵמָה.
אֲנִי יוֹדַעַת שֶהַכֹּל הָא בְּהָא
וְשֶבַּנִּים אֲנִי כָּזֹאת
וּבַלֹּא נִים – אַחֶרֶת,
מַכִּירָה אֶת כּוּלָי וְיוֹדַעַת לְהִתְפַּצֵּל
לְעוֹשָה וְרוֹאָה,
לְלַטֵּף אֶת רַגְלִי כְּאִילוּ הָיְיתָה כֶּלֶב.
אֲנִי טוֹבָה בָּאָשְיוֹת.
לָמַדְתִּי לְקָעֵר אֶת הַנְּשָמָה וְאָז לִדְמוֹם כְּמוֹ עֵץ
וּלְהִתְרָחֵש רַק בְּעַלְוַת הַקֶּשֶב הַיְּרוּקָה -
בַּשְאִיפָה לְהַכְנִיס אֶת כֹּל הַטּוֹב
וּבַנְּשִיפָה לְרוֹקֵן אֶת הָרָע,
אֲבָל כְּשֶמַּתְחִילִים הַכְּלָבִים הָרְעֵבִים מִן הַשָּדוֹת
לְיַלֵּל אֶל הַבּוּם הָעַל קוֹלִי
מִיָּד אֲנִי נִשְמֶטֶת,
מִתְעוֹרֶרתֶ רַק כְּדֵי לְהִוָּכַח
מָה עֲמוּקָה הִיא שְנָתִי
וּבְלִקּוּי לֵב מָלֵא
מַטָּה אֶת הָפוֹנְט שֶל הַשִּיר הַזֶּה שְמֹאלָה
כְּמוֹ כְּתַב יָד שֶל אֲנָשִים מֻפְנָמִים
הַמַּשְכִּיבִים אֶת הָאוֹתִיּוֹת עַל הַשּוּרָה
חֲצִי דָקָה בִּמְעוֹף עוֹרֵב מֵעָזָה.
אֲנִי כְּבָר יוֹדַעַת לְהַגֵּר אֶל גּוּף הָאֶתֶר הַפְּנִימִי
כְּשֶשְתֵי עֵינַי הָעֲצוּמוֹת נִשְאָבוֹת אֶל הַשְּלִישִית
וְהַקָּדְקֹד נִפְתָּח אָז כְּמוֹ חַמָּנִית בַּצָּהֳרַיִם.
אֲנִי כְּבָר יוֹדַעַת לְהַקְשִית אֶת הֶחָזֶה כְּמוֹ אַקוֹרְדִיוֹן
כְּשֶהָרֹאש מֻפְנֶּה בִּתְנוּחַת הַדָּג לְאָחוֹר
וְהָעוֹלָם מִתְהַפֵּך אָז כְּמוֹ בְּתוֹךְ מַצְלֵמָה.
אֲנִי יוֹדַעַת שֶהַכֹּל הָא בְּהָא
וְשֶבַּנִּים אֲנִי כָּזֹאת
וּבַלֹּא נִים – אַחֶרֶת,
מַכִּירָה אֶת כּוּלָי וְיוֹדַעַת לְהִתְפַּצֵּל
לְעוֹשָה וְרוֹאָה,
לְלַטֵּף אֶת רַגְלִי כְּאִילוּ הָיְיתָה כֶּלֶב.
אֲנִי טוֹבָה בָּאָשְיוֹת.
לָמַדְתִּי לְקָעֵר אֶת הַנְּשָמָה וְאָז לִדְמוֹם כְּמוֹ עֵץ
וּלְהִתְרָחֵש רַק בְּעַלְוַת הַקֶּשֶב הַיְּרוּקָה -
בַּשְאִיפָה לְהַכְנִיס אֶת כֹּל הַטּוֹב
וּבַנְּשִיפָה לְרוֹקֵן אֶת הָרָע,
אֲבָל כְּשֶמַּתְחִילִים הַכְּלָבִים הָרְעֵבִים מִן הַשָּדוֹת
לְיַלֵּל אֶל הַבּוּם הָעַל קוֹלִי
מִיָּד אֲנִי נִשְמֶטֶת,
מִתְעוֹרֶרתֶ רַק כְּדֵי לְהִוָּכַח
מָה עֲמוּקָה הִיא שְנָתִי
וּבְלִקּוּי לֵב מָלֵא
מַטָּה אֶת הָפוֹנְט שֶל הַשִּיר הַזֶּה שְמֹאלָה
כְּמוֹ כְּתַב יָד שֶל אֲנָשִים מֻפְנָמִים
הַמַּשְכִּיבִים אֶת הָאוֹתִיּוֹת עַל הַשּוּרָה
חֲצִי דָקָה בִּמְעוֹף עוֹרֵב מֵעָזָה.
© 2009, Agi Mishol
From: Bikur Bayit (House call)
Publisher: Hakibbutz Hameuchad, Tel Aviv
From: Bikur Bayit (House call)
Publisher: Hakibbutz Hameuchad, Tel Aviv
Poems
Poems of Agi Mishol
Close
THE FISH POSITION
THE FISH POSITIONI already know how to migrate inward, into my ethereal body,
two shut eyes drawn toward the third,
the crown of my skull opening like a sunflower at noon.
I already know how to arch my chest like an accordion,
head thrown back in the fish position,
the world turned upside down as in a camera.
I know that everything is interdependent.
Half awake, I'm this way
and half asleep, I'm that.
I know all of my selves,
how to do and watch at the same time,
to stroke my leg as though it were a dog.
I'm good at fundamentals.
I've learned to hollow out my soul and become still as a tree,
to exist entirely within the green foliage of attentiveness,
to inhale everything that's good
and completely exhale the bad.
But when the hungry dogs in the fields
start wailing at the sonic boom,
I go limp at once,
awaken only to see
how deep my sleep is.
My heart in full eclipse,
I slant the font of this poem leftward,
like the handwriting of introverted people
who lay the letters down on the lines,
half a minute from Gaza as the crow flies.
© 2007, Lisa Katz
From: Bikur Bayit (House call)
From: Bikur Bayit (House call)
THE FISH POSITION
THE FISH POSITIONI already know how to migrate inward, into my ethereal body,
two shut eyes drawn toward the third,
the crown of my skull opening like a sunflower at noon.
I already know how to arch my chest like an accordion,
head thrown back in the fish position,
the world turned upside down as in a camera.
I know that everything is interdependent.
Half awake, I'm this way
and half asleep, I'm that.
I know all of my selves,
how to do and watch at the same time,
to stroke my leg as though it were a dog.
I'm good at fundamentals.
I've learned to hollow out my soul and become still as a tree,
to exist entirely within the green foliage of attentiveness,
to inhale everything that's good
and completely exhale the bad.
But when the hungry dogs in the fields
start wailing at the sonic boom,
I go limp at once,
awaken only to see
how deep my sleep is.
My heart in full eclipse,
I slant the font of this poem leftward,
like the handwriting of introverted people
who lay the letters down on the lines,
half a minute from Gaza as the crow flies.
© 2007, Lisa Katz
Sponsors
Partners
LantarenVenster – Verhalenhuis Belvédère