Poem
Agi Mishol
נוקטורן 1
Nocturne 1
ABinnenshuis
Is alles ingeslagen:
De suiker in de pot,
Het brood in de brood-
trommel,
Het mes in de la,
In de koelkast de sla,
De kwade geesten
In de plooien van het gordijn,
In lagen boven elkaar
De dekbedovertrekken
De kussenslopen
De bustehouders
De onderbroeken,
Alles is ingeslagen:
De muziek in de groeven van de platen,
De rat op zolder
Bij de afgewezen spullen.
B
Stapt de vrouw uit bed
En doet ze de koelkast open,
Dan kun je haar gezicht zien,
Je kunt de blik zien die ze werpt
Op de kaas die uit alle gaten terugkijkt,
Maar bij dat vale licht
Zie je dat haar honger zich
Op een ander licht richt,
Niet op het blauwe, flakkerende
Van de televisie,
Noch op het rode dat
De wekker uitstraalt
Noch op het neonlicht van de maan
Dat haar ziel als een kroonluchter doet fonkelen.
Ze heeft een ander licht nodig
In de nacht
Die als een zwarte leren fauteuil wacht
Om haar op te slokken.
C
Niet voor niets sta ik hier ’s nachts
Over de gootsteen gebogen
Beman ik mijn post
En zing ik in de verte
Bootje varen
Want alles
Wat daartoe in staat is,
Verwijdert zich van de aarde:
De schoorsteenrook
Het gebed
Sprongen van geluk
Maar de huisbewoners ademen als schapen
Slapen in hun kamer, de Heer is hun herder
En onder het huis ligt grondwater
En onder de grond
Een lava van vermoeidheid.
נוקטורן 1
א
בְּתוֹךְ הַבַּיִת
הַכֹּל אָגוּר:
הַסֻּכָּר בַּצִּנְצֶנֶת,
הַלֶּחֶם בְּאַרְגַּז
הַלֶּחֶם,
הַסַּכִּין בַּמְּגֵרָה,
הָאוֹכֵל בַּקְּדֵרָה,
הָרוּחוֹת הָרָעוֹת
בֵּין קִפְלֵי הַוִּילוֹן,
זֶה עַל גַּבֵּי זֶה
הַצִּפּו֯ת
הַצִּפִּיּוֹת
הַתַּחְתּוֹנִים
הֶחָזִיוֹת,
הַכֹּל אָגוּר:
הַמּוּסִיקָה בַּחֲרִיצֵי הַתַּקְלִיטִים,
הׇעַכְבְּרו֯ש בַּעֲלִיַת
הַחֲפָצִים הַדְּחוּיִים.
ב
אִם תָּקוּם הָאִשָּׁה מִמִּטָּתָהּ
וְתִפְתַּח אֶת הַמְּקָרֵר,
אֶפְשָׁר יִהְיֶה לִרְאוֹת אֶת פָּנֶיהָ,
אֶפְשָׁר יִהְיֶה לִרְאוֹת אֶת מַבָּטָהּ
בַּגְּבִינָה הַמַּבִּיטָה חֲזׇרָה מֵחו֯רֶיהׇ,
אַךְ בָּאוֹר הַחִוֵּר הַזֶּה
רוֹאִים שֶרַעֲבו֯נׇהּ פָּעוּר
לְאוֹר אַחֵר
וְלֹא לַכְּחַלְחַל הַמְּרַצֵּד
מִן הַטֵּלֵוִיזְיָה,
וְלֹא לָאָדֹם הַבּוֹקֵעַ
מִן הַשָּׁעוֹן הַמְּעוֹרֵר
אוֹ לְנֵּאוֹן הַיָּרֵחַ
הַמַּנְצִיץ אֶת נִבְרֶשֶת נִשְׁמָתָהּ.
אוֹר אַחֵר
הִיא צְרִיכָה
בַּלַּיְלָה הַמַּמְתִּין כְּכֻרְסַת עוֹר שְׁחוֹרָה
לְבׇלְעׇהּ.
ג
לא סְתָם אֲנִי עוֹמֶדֶת כָּךְ בַּלַּיְלָה
גְּחוּנָהּ עַל הַכִּיּוֹר
מֵאַיֶשֶׁת אֶת עֶמְדָּתִי
וְשָׁרָה לַמֶּרְחָק
דוּגִית שָׁטָה
כִּי כָּל
מָה שֶׁיָּכֹל
מִתְרַחֵק מִן הָאֲדָמָה:
עָשָׁן הָאֲרֻבָּה
תְּפִלָּה
קְפִיצוֹת הָאֹשֶׁר
אַךְ בְּנֵי הַבַּיִת נוֹשְׁמִים כְּמוֹ צֹאן
יְשֵׁנִים בְּחַדְרָם, אֲדֹנָי רוֹעָם
וּמִתַּחַת לַבַּיִת מֵי הַתְּהוֹם
וּמִתַּחַת לַתְּהוֹם
לָבָה שֶׁל לֵאוּת.
בְּתוֹךְ הַבַּיִת
הַכֹּל אָגוּר:
הַסֻּכָּר בַּצִּנְצֶנֶת,
הַלֶּחֶם בְּאַרְגַּז
הַלֶּחֶם,
הַסַּכִּין בַּמְּגֵרָה,
הָאוֹכֵל בַּקְּדֵרָה,
הָרוּחוֹת הָרָעוֹת
בֵּין קִפְלֵי הַוִּילוֹן,
זֶה עַל גַּבֵּי זֶה
הַצִּפּו֯ת
הַצִּפִּיּוֹת
הַתַּחְתּוֹנִים
הֶחָזִיוֹת,
הַכֹּל אָגוּר:
הַמּוּסִיקָה בַּחֲרִיצֵי הַתַּקְלִיטִים,
הׇעַכְבְּרו֯ש בַּעֲלִיַת
הַחֲפָצִים הַדְּחוּיִים.
ב
אִם תָּקוּם הָאִשָּׁה מִמִּטָּתָהּ
וְתִפְתַּח אֶת הַמְּקָרֵר,
אֶפְשָׁר יִהְיֶה לִרְאוֹת אֶת פָּנֶיהָ,
אֶפְשָׁר יִהְיֶה לִרְאוֹת אֶת מַבָּטָהּ
בַּגְּבִינָה הַמַּבִּיטָה חֲזׇרָה מֵחו֯רֶיהׇ,
אַךְ בָּאוֹר הַחִוֵּר הַזֶּה
רוֹאִים שֶרַעֲבו֯נׇהּ פָּעוּר
לְאוֹר אַחֵר
וְלֹא לַכְּחַלְחַל הַמְּרַצֵּד
מִן הַטֵּלֵוִיזְיָה,
וְלֹא לָאָדֹם הַבּוֹקֵעַ
מִן הַשָּׁעוֹן הַמְּעוֹרֵר
אוֹ לְנֵּאוֹן הַיָּרֵחַ
הַמַּנְצִיץ אֶת נִבְרֶשֶת נִשְׁמָתָהּ.
אוֹר אַחֵר
הִיא צְרִיכָה
בַּלַּיְלָה הַמַּמְתִּין כְּכֻרְסַת עוֹר שְׁחוֹרָה
לְבׇלְעׇהּ.
ג
לא סְתָם אֲנִי עוֹמֶדֶת כָּךְ בַּלַּיְלָה
גְּחוּנָהּ עַל הַכִּיּוֹר
מֵאַיֶשֶׁת אֶת עֶמְדָּתִי
וְשָׁרָה לַמֶּרְחָק
דוּגִית שָׁטָה
כִּי כָּל
מָה שֶׁיָּכֹל
מִתְרַחֵק מִן הָאֲדָמָה:
עָשָׁן הָאֲרֻבָּה
תְּפִלָּה
קְפִיצוֹת הָאֹשֶׁר
אַךְ בְּנֵי הַבַּיִת נוֹשְׁמִים כְּמוֹ צֹאן
יְשֵׁנִים בְּחַדְרָם, אֲדֹנָי רוֹעָם
וּמִתַּחַת לַבַּיִת מֵי הַתְּהוֹם
וּמִתַּחַת לַתְּהוֹם
לָבָה שֶׁל לֵאוּת.
© 2004, Agi Mishol
Poems
Poems of Agi Mishol
Close
נוקטורן 1
א
בְּתוֹךְ הַבַּיִת
הַכֹּל אָגוּר:
הַסֻּכָּר בַּצִּנְצֶנֶת,
הַלֶּחֶם בְּאַרְגַּז
הַלֶּחֶם,
הַסַּכִּין בַּמְּגֵרָה,
הָאוֹכֵל בַּקְּדֵרָה,
הָרוּחוֹת הָרָעוֹת
בֵּין קִפְלֵי הַוִּילוֹן,
זֶה עַל גַּבֵּי זֶה
הַצִּפּו֯ת
הַצִּפִּיּוֹת
הַתַּחְתּוֹנִים
הֶחָזִיוֹת,
הַכֹּל אָגוּר:
הַמּוּסִיקָה בַּחֲרִיצֵי הַתַּקְלִיטִים,
הׇעַכְבְּרו֯ש בַּעֲלִיַת
הַחֲפָצִים הַדְּחוּיִים.
ב
אִם תָּקוּם הָאִשָּׁה מִמִּטָּתָהּ
וְתִפְתַּח אֶת הַמְּקָרֵר,
אֶפְשָׁר יִהְיֶה לִרְאוֹת אֶת פָּנֶיהָ,
אֶפְשָׁר יִהְיֶה לִרְאוֹת אֶת מַבָּטָהּ
בַּגְּבִינָה הַמַּבִּיטָה חֲזׇרָה מֵחו֯רֶיהׇ,
אַךְ בָּאוֹר הַחִוֵּר הַזֶּה
רוֹאִים שֶרַעֲבו֯נׇהּ פָּעוּר
לְאוֹר אַחֵר
וְלֹא לַכְּחַלְחַל הַמְּרַצֵּד
מִן הַטֵּלֵוִיזְיָה,
וְלֹא לָאָדֹם הַבּוֹקֵעַ
מִן הַשָּׁעוֹן הַמְּעוֹרֵר
אוֹ לְנֵּאוֹן הַיָּרֵחַ
הַמַּנְצִיץ אֶת נִבְרֶשֶת נִשְׁמָתָהּ.
אוֹר אַחֵר
הִיא צְרִיכָה
בַּלַּיְלָה הַמַּמְתִּין כְּכֻרְסַת עוֹר שְׁחוֹרָה
לְבׇלְעׇהּ.
ג
לא סְתָם אֲנִי עוֹמֶדֶת כָּךְ בַּלַּיְלָה
גְּחוּנָהּ עַל הַכִּיּוֹר
מֵאַיֶשֶׁת אֶת עֶמְדָּתִי
וְשָׁרָה לַמֶּרְחָק
דוּגִית שָׁטָה
כִּי כָּל
מָה שֶׁיָּכֹל
מִתְרַחֵק מִן הָאֲדָמָה:
עָשָׁן הָאֲרֻבָּה
תְּפִלָּה
קְפִיצוֹת הָאֹשֶׁר
אַךְ בְּנֵי הַבַּיִת נוֹשְׁמִים כְּמוֹ צֹאן
יְשֵׁנִים בְּחַדְרָם, אֲדֹנָי רוֹעָם
וּמִתַּחַת לַבַּיִת מֵי הַתְּהוֹם
וּמִתַּחַת לַתְּהוֹם
לָבָה שֶׁל לֵאוּת.
בְּתוֹךְ הַבַּיִת
הַכֹּל אָגוּר:
הַסֻּכָּר בַּצִּנְצֶנֶת,
הַלֶּחֶם בְּאַרְגַּז
הַלֶּחֶם,
הַסַּכִּין בַּמְּגֵרָה,
הָאוֹכֵל בַּקְּדֵרָה,
הָרוּחוֹת הָרָעוֹת
בֵּין קִפְלֵי הַוִּילוֹן,
זֶה עַל גַּבֵּי זֶה
הַצִּפּו֯ת
הַצִּפִּיּוֹת
הַתַּחְתּוֹנִים
הֶחָזִיוֹת,
הַכֹּל אָגוּר:
הַמּוּסִיקָה בַּחֲרִיצֵי הַתַּקְלִיטִים,
הׇעַכְבְּרו֯ש בַּעֲלִיַת
הַחֲפָצִים הַדְּחוּיִים.
ב
אִם תָּקוּם הָאִשָּׁה מִמִּטָּתָהּ
וְתִפְתַּח אֶת הַמְּקָרֵר,
אֶפְשָׁר יִהְיֶה לִרְאוֹת אֶת פָּנֶיהָ,
אֶפְשָׁר יִהְיֶה לִרְאוֹת אֶת מַבָּטָהּ
בַּגְּבִינָה הַמַּבִּיטָה חֲזׇרָה מֵחו֯רֶיהׇ,
אַךְ בָּאוֹר הַחִוֵּר הַזֶּה
רוֹאִים שֶרַעֲבו֯נׇהּ פָּעוּר
לְאוֹר אַחֵר
וְלֹא לַכְּחַלְחַל הַמְּרַצֵּד
מִן הַטֵּלֵוִיזְיָה,
וְלֹא לָאָדֹם הַבּוֹקֵעַ
מִן הַשָּׁעוֹן הַמְּעוֹרֵר
אוֹ לְנֵּאוֹן הַיָּרֵחַ
הַמַּנְצִיץ אֶת נִבְרֶשֶת נִשְׁמָתָהּ.
אוֹר אַחֵר
הִיא צְרִיכָה
בַּלַּיְלָה הַמַּמְתִּין כְּכֻרְסַת עוֹר שְׁחוֹרָה
לְבׇלְעׇהּ.
ג
לא סְתָם אֲנִי עוֹמֶדֶת כָּךְ בַּלַּיְלָה
גְּחוּנָהּ עַל הַכִּיּוֹר
מֵאַיֶשֶׁת אֶת עֶמְדָּתִי
וְשָׁרָה לַמֶּרְחָק
דוּגִית שָׁטָה
כִּי כָּל
מָה שֶׁיָּכֹל
מִתְרַחֵק מִן הָאֲדָמָה:
עָשָׁן הָאֲרֻבָּה
תְּפִלָּה
קְפִיצוֹת הָאֹשֶׁר
אַךְ בְּנֵי הַבַּיִת נוֹשְׁמִים כְּמוֹ צֹאן
יְשֵׁנִים בְּחַדְרָם, אֲדֹנָי רוֹעָם
וּמִתַּחַת לַבַּיִת מֵי הַתְּהוֹם
וּמִתַּחַת לַתְּהוֹם
לָבָה שֶׁל לֵאוּת.
נוקטורן 1
Sponsors
Partners
LantarenVenster – Verhalenhuis Belvédère