Poem
Agi Mishol
הַשַֹּחְיׇנִים
De zwemmers
Oude dames van Verzorgd WonenKomen klokslag tien uur zwemmen.
Ze laten hun lijf traag in het water zakken
En dobberen dan over de zwembanen.
Alleen hun ogen fonkelen onder de roze rubbermutsen.
Bij tijd en wijle draaien ze zich op hun rug
Fladderen alsof ze verdrinken in de brede zin des woords
En hun ledematen, zozeer met elkaar versmolten
Dat ze deze benaming niet verdienen,
Pieken hier en daar tussen de golfjes
Alsof iemand daar deze futiliteiten heeft opgegeven.
Maar wij, ware zwemmers die het water doorklieven
Onze gebronsde lijven glimmend in het zonlicht
Onze spieren het feest der beweging vierend
Wij die uit het diepe opdoemen
En er weer met volle longen in duiken
Kunnen het moeilijk laten om hen met binnenpret
Als een pijl voorbij te schieten
En onze baldadige jeugdigheid
Met charmante nonchalance op hen te spatten.
En we hebben geen medelijden met aanstellers.
Integendeel:
Weinig subtiel wijzen we ze hun plaats
Die in geen geval hier is, onder ons
Zwemmers
Die er geen belang bij hebben om juist nu
Het doel waarop we afstevenen voor ogen te houden.
© Vertaling: 2005, Shulamith Bamberger
הַשַֹּחְיׇנִים
זְקֵנו֯ת מִן הַדִּיּוּר הַמּוּגׇן
בָּאוֹת בְּדִיּוּק בְּעֶשֶׂר לִשְׂחוֹת.
לְאַט הֵן מַשְקִיע֯ות אֶת גּוּפׇן בְּתוֹך הַמַּיִם
וְאָז הֵן צׇפוֹת שָׁם עַל פְּנֵי מַסְלוּלֵי הַשְֹּחִיׇה
וְרַק עֵינֵיהֶן נוֹצְצוֹת מִתַּחַת לְכו֯בְעֵי הַגּוּמִי הַוְּרֻדִים.
מִפַּעַם לְפַעַם הֵן מִתְהַפְּכו֯ת עַל גַבׇּן
וּמְפַרְפְּרו֯ת כְּטו֯בְעו֯ת בַּמּוּבָן הׇרׇחׇב יו֯תֵר
וְאֵיבְרֵיהֶן שֶּׂהִתְמַזְּגוּ כְּבָר זֶה בָּזֶה
עַד שֶׁאֵין הֵם רְאוּיִים עוֹד לִשְמׇם
מְבַצְבְּצִים פֹּה וׇשׇׁם מִן הׇאַדְוו֯ת
כְּאִילּוּ וִתֵּר שָׁם מִישֶׁהוּ עַל זוּטו֯ת כְּגוֹן אֵלּוּ.
אַך אָנוּ הַשַֹּחְיׇנִים הׇאֲמִתִּיִים הַקּו֯רְעִים אֶת הַמַּיִם,
שֶגּוּפֵינוּ הַשְחֻמִים מַבְרִיקִים בַּשֶּׁמֶשׁ
וּשְרִירֵינוּ חו֯גְגִים אֶת הַתְּנוּעָה,
אָנוּ הַמְּגִיחִים מִמַּעֲמַקִּים
וּבְרֵאוֹת מְלֵאו֯ת צוֹלְלִים שׁוּב לְתו֯כׇם,
מִתְקַשִּים לְהִתְגַּבֵּר עַל הֲנׇאׇתֵנוּ הַכְּמוּסׇה
לַחֲל֯ף כְּחֵץ עַל פְּנֵיהֶן
וּכִלְאַחַר יׇד שֶׁל חֵן לְהַתִּיז עֲלֵיהֶן
אֶת מְשׁוּבַת נְעוּרֵינוּ.
וְאֵין בׇּנוּ חֶמְלָה לְמִתְחַזִּים.
לְהֵפֶךְ:
בִּרְמָזִים גַסִּים אָנוּ מְסַלְּקִים אוֹתָן לִמְקו֯מׇן הָרָאוּי
שֶׁהוּא בְּשׁוּם אֹפֶן לֹא כָּאן בֵּינֵינוּ
הַשֹו֯חִים
בְּלִי כָּל עִנְיָן לַחֲזוֹת דַּוְקָא עַכְשָׁו
בַּתַּכְלִית שֶאֵלֶיהׇ אָנוּ חוֹתְרִים.
בָּאוֹת בְּדִיּוּק בְּעֶשֶׂר לִשְׂחוֹת.
לְאַט הֵן מַשְקִיע֯ות אֶת גּוּפׇן בְּתוֹך הַמַּיִם
וְאָז הֵן צׇפוֹת שָׁם עַל פְּנֵי מַסְלוּלֵי הַשְֹּחִיׇה
וְרַק עֵינֵיהֶן נוֹצְצוֹת מִתַּחַת לְכו֯בְעֵי הַגּוּמִי הַוְּרֻדִים.
מִפַּעַם לְפַעַם הֵן מִתְהַפְּכו֯ת עַל גַבׇּן
וּמְפַרְפְּרו֯ת כְּטו֯בְעו֯ת בַּמּוּבָן הׇרׇחׇב יו֯תֵר
וְאֵיבְרֵיהֶן שֶּׂהִתְמַזְּגוּ כְּבָר זֶה בָּזֶה
עַד שֶׁאֵין הֵם רְאוּיִים עוֹד לִשְמׇם
מְבַצְבְּצִים פֹּה וׇשׇׁם מִן הׇאַדְוו֯ת
כְּאִילּוּ וִתֵּר שָׁם מִישֶׁהוּ עַל זוּטו֯ת כְּגוֹן אֵלּוּ.
אַך אָנוּ הַשַֹּחְיׇנִים הׇאֲמִתִּיִים הַקּו֯רְעִים אֶת הַמַּיִם,
שֶגּוּפֵינוּ הַשְחֻמִים מַבְרִיקִים בַּשֶּׁמֶשׁ
וּשְרִירֵינוּ חו֯גְגִים אֶת הַתְּנוּעָה,
אָנוּ הַמְּגִיחִים מִמַּעֲמַקִּים
וּבְרֵאוֹת מְלֵאו֯ת צוֹלְלִים שׁוּב לְתו֯כׇם,
מִתְקַשִּים לְהִתְגַּבֵּר עַל הֲנׇאׇתֵנוּ הַכְּמוּסׇה
לַחֲל֯ף כְּחֵץ עַל פְּנֵיהֶן
וּכִלְאַחַר יׇד שֶׁל חֵן לְהַתִּיז עֲלֵיהֶן
אֶת מְשׁוּבַת נְעוּרֵינוּ.
וְאֵין בׇּנוּ חֶמְלָה לְמִתְחַזִּים.
לְהֵפֶךְ:
בִּרְמָזִים גַסִּים אָנוּ מְסַלְּקִים אוֹתָן לִמְקו֯מׇן הָרָאוּי
שֶׁהוּא בְּשׁוּם אֹפֶן לֹא כָּאן בֵּינֵינוּ
הַשֹו֯חִים
בְּלִי כָּל עִנְיָן לַחֲזוֹת דַּוְקָא עַכְשָׁו
בַּתַּכְלִית שֶאֵלֶיהׇ אָנוּ חוֹתְרִים.
© 2005, Agi Mishol
Poems
Poems of Agi Mishol
Close
הַשַֹּחְיׇנִים
זְקֵנו֯ת מִן הַדִּיּוּר הַמּוּגׇן
בָּאוֹת בְּדִיּוּק בְּעֶשֶׂר לִשְׂחוֹת.
לְאַט הֵן מַשְקִיע֯ות אֶת גּוּפׇן בְּתוֹך הַמַּיִם
וְאָז הֵן צׇפוֹת שָׁם עַל פְּנֵי מַסְלוּלֵי הַשְֹּחִיׇה
וְרַק עֵינֵיהֶן נוֹצְצוֹת מִתַּחַת לְכו֯בְעֵי הַגּוּמִי הַוְּרֻדִים.
מִפַּעַם לְפַעַם הֵן מִתְהַפְּכו֯ת עַל גַבׇּן
וּמְפַרְפְּרו֯ת כְּטו֯בְעו֯ת בַּמּוּבָן הׇרׇחׇב יו֯תֵר
וְאֵיבְרֵיהֶן שֶּׂהִתְמַזְּגוּ כְּבָר זֶה בָּזֶה
עַד שֶׁאֵין הֵם רְאוּיִים עוֹד לִשְמׇם
מְבַצְבְּצִים פֹּה וׇשׇׁם מִן הׇאַדְוו֯ת
כְּאִילּוּ וִתֵּר שָׁם מִישֶׁהוּ עַל זוּטו֯ת כְּגוֹן אֵלּוּ.
אַך אָנוּ הַשַֹּחְיׇנִים הׇאֲמִתִּיִים הַקּו֯רְעִים אֶת הַמַּיִם,
שֶגּוּפֵינוּ הַשְחֻמִים מַבְרִיקִים בַּשֶּׁמֶשׁ
וּשְרִירֵינוּ חו֯גְגִים אֶת הַתְּנוּעָה,
אָנוּ הַמְּגִיחִים מִמַּעֲמַקִּים
וּבְרֵאוֹת מְלֵאו֯ת צוֹלְלִים שׁוּב לְתו֯כׇם,
מִתְקַשִּים לְהִתְגַּבֵּר עַל הֲנׇאׇתֵנוּ הַכְּמוּסׇה
לַחֲל֯ף כְּחֵץ עַל פְּנֵיהֶן
וּכִלְאַחַר יׇד שֶׁל חֵן לְהַתִּיז עֲלֵיהֶן
אֶת מְשׁוּבַת נְעוּרֵינוּ.
וְאֵין בׇּנוּ חֶמְלָה לְמִתְחַזִּים.
לְהֵפֶךְ:
בִּרְמָזִים גַסִּים אָנוּ מְסַלְּקִים אוֹתָן לִמְקו֯מׇן הָרָאוּי
שֶׁהוּא בְּשׁוּם אֹפֶן לֹא כָּאן בֵּינֵינוּ
הַשֹו֯חִים
בְּלִי כָּל עִנְיָן לַחֲזוֹת דַּוְקָא עַכְשָׁו
בַּתַּכְלִית שֶאֵלֶיהׇ אָנוּ חוֹתְרִים.
בָּאוֹת בְּדִיּוּק בְּעֶשֶׂר לִשְׂחוֹת.
לְאַט הֵן מַשְקִיע֯ות אֶת גּוּפׇן בְּתוֹך הַמַּיִם
וְאָז הֵן צׇפוֹת שָׁם עַל פְּנֵי מַסְלוּלֵי הַשְֹּחִיׇה
וְרַק עֵינֵיהֶן נוֹצְצוֹת מִתַּחַת לְכו֯בְעֵי הַגּוּמִי הַוְּרֻדִים.
מִפַּעַם לְפַעַם הֵן מִתְהַפְּכו֯ת עַל גַבׇּן
וּמְפַרְפְּרו֯ת כְּטו֯בְעו֯ת בַּמּוּבָן הׇרׇחׇב יו֯תֵר
וְאֵיבְרֵיהֶן שֶּׂהִתְמַזְּגוּ כְּבָר זֶה בָּזֶה
עַד שֶׁאֵין הֵם רְאוּיִים עוֹד לִשְמׇם
מְבַצְבְּצִים פֹּה וׇשׇׁם מִן הׇאַדְוו֯ת
כְּאִילּוּ וִתֵּר שָׁם מִישֶׁהוּ עַל זוּטו֯ת כְּגוֹן אֵלּוּ.
אַך אָנוּ הַשַֹּחְיׇנִים הׇאֲמִתִּיִים הַקּו֯רְעִים אֶת הַמַּיִם,
שֶגּוּפֵינוּ הַשְחֻמִים מַבְרִיקִים בַּשֶּׁמֶשׁ
וּשְרִירֵינוּ חו֯גְגִים אֶת הַתְּנוּעָה,
אָנוּ הַמְּגִיחִים מִמַּעֲמַקִּים
וּבְרֵאוֹת מְלֵאו֯ת צוֹלְלִים שׁוּב לְתו֯כׇם,
מִתְקַשִּים לְהִתְגַּבֵּר עַל הֲנׇאׇתֵנוּ הַכְּמוּסׇה
לַחֲל֯ף כְּחֵץ עַל פְּנֵיהֶן
וּכִלְאַחַר יׇד שֶׁל חֵן לְהַתִּיז עֲלֵיהֶן
אֶת מְשׁוּבַת נְעוּרֵינוּ.
וְאֵין בׇּנוּ חֶמְלָה לְמִתְחַזִּים.
לְהֵפֶךְ:
בִּרְמָזִים גַסִּים אָנוּ מְסַלְּקִים אוֹתָן לִמְקו֯מׇן הָרָאוּי
שֶׁהוּא בְּשׁוּם אֹפֶן לֹא כָּאן בֵּינֵינוּ
הַשֹו֯חִים
בְּלִי כָּל עִנְיָן לַחֲזוֹת דַּוְקָא עַכְשָׁו
בַּתַּכְלִית שֶאֵלֶיהׇ אָנוּ חוֹתְרִים.
הַשַֹּחְיׇנִים
Sponsors
Partners
LantarenVenster – Verhalenhuis Belvédère