Gedicht
Agi Mishol
CORONA IN THE COUNTRYSIDE II
Now that death creeps roundand I’m peeled down
to a worn-out sweat suit,
down to clumps of cookie crumbs
and afterwards the striped toothpaste
that bursts from the tube
now that on mute
you can hear the wheat growing,
pecans pushing into their shells
and an unseen leaf that also for me
lies still upon the ground
now that they’ve told us to sit at home
I prefer to squeeze inside the “s”
of shelter-in-place,
even just inside a preposition
or the two falling tears
of a single quotation mark, now
as someone, in his dream,
soaps me in the bath with a blue sponge
and the blossoming of citrus fruit
is the indifferent smell-track to the whole scene,
I do as Rilke said:
I let beauty and terror happen to me
without thinking it’s final.
© Translation: 2020, Lisa Katz
about that "unseen leaf that also for me/ lies still upon the ground" see David Vogel\'s "On Autumn Nights" on Poetry International Archives
קורונה בכפר 2
קורונה בכפר 2
עַכְשָׁו כְּשֶׁהַמָּוֶת זוֹחֵל סָבִיב
וַאֲנִי מְקֻלֶּפֶת עַד לַטְּרֶנִינְג
הֲכִי מָהוּהַּ שֶׁלִּי,
עַד לְעִסַּת הַוַפְלוֹת שֶׁאַחֲרֶיהָ
מִשְׁחַת שִׁנַּיִם דּוּ-פַּסִּית
מִתְפָּרֶצֶת עָלַי מֵהַשְּׁפוֹפֶרֶת
עַכְשָׁו בַּ MUTE שֶׁבּוֹ אֶפְשָׁר
לִשְׁמוֹעַ אֶת הַחִטָּה צוֹמַחַת,
אֶת אֱגוֹזֵי הַפֶּקָן נִלְחָצִים אֶל קְלִפָּתָם
וְעָלֶה לֹא נִרְאֶה שֶׁגַּם אֶצְלִי
שוֹכֵב דּוּמָם לָאָרֶץ
עַכְשָׁו כְּשֶׁאָמְרוּ תֵּשְׁבוּ בַּבַּיִת
וַאֲנִי מַעֲדִיפָה לְהִדָּחֵס לְתוֹךְ הַסָּמֶךְ
שֶׁל הַסֶּגֶר,
אֲפִלוּ לְתוֹךְ מִלִּיּוֹת
אוֹ לִשְׁתֵּי הַדְּמָעוֹת הַנּוֹטְפוֹת
שֶָל הַשְּׁוָא, עַכְשָׁו
כְּשֶׁמִישֶׁהוּ בַּחֲלוֹמוֹ
מְסַבֵּן אוֹתִי בְּאַמְבַּטְיָה עִם סְפוֹג כָּחֹל
וּפְרִיחַת הַהֲדָרִים הִיא הַפַּסְרֵיחַ הָאָדִישׁ
לְכָל הַסְּצֵינָה,
אֲנִי עוֹשָֹה מַה שֶׁרִילְקֶה אוֹמֵר:
נוֹתֶנֶת לַיֹּפִי וְלָאֵימָה לִקְרוֹת לִי
בְּלִי לַחֲשֹׁב שֶׁזֶּה סוֹפִי.
וַאֲנִי מְקֻלֶּפֶת עַד לַטְּרֶנִינְג
הֲכִי מָהוּהַּ שֶׁלִּי,
עַד לְעִסַּת הַוַפְלוֹת שֶׁאַחֲרֶיהָ
מִשְׁחַת שִׁנַּיִם דּוּ-פַּסִּית
מִתְפָּרֶצֶת עָלַי מֵהַשְּׁפוֹפֶרֶת
עַכְשָׁו בַּ MUTE שֶׁבּוֹ אֶפְשָׁר
לִשְׁמוֹעַ אֶת הַחִטָּה צוֹמַחַת,
אֶת אֱגוֹזֵי הַפֶּקָן נִלְחָצִים אֶל קְלִפָּתָם
וְעָלֶה לֹא נִרְאֶה שֶׁגַּם אֶצְלִי
שוֹכֵב דּוּמָם לָאָרֶץ
עַכְשָׁו כְּשֶׁאָמְרוּ תֵּשְׁבוּ בַּבַּיִת
וַאֲנִי מַעֲדִיפָה לְהִדָּחֵס לְתוֹךְ הַסָּמֶךְ
שֶׁל הַסֶּגֶר,
אֲפִלוּ לְתוֹךְ מִלִּיּוֹת
אוֹ לִשְׁתֵּי הַדְּמָעוֹת הַנּוֹטְפוֹת
שֶָל הַשְּׁוָא, עַכְשָׁו
כְּשֶׁמִישֶׁהוּ בַּחֲלוֹמוֹ
מְסַבֵּן אוֹתִי בְּאַמְבַּטְיָה עִם סְפוֹג כָּחֹל
וּפְרִיחַת הַהֲדָרִים הִיא הַפַּסְרֵיחַ הָאָדִישׁ
לְכָל הַסְּצֵינָה,
אֲנִי עוֹשָֹה מַה שֶׁרִילְקֶה אוֹמֵר:
נוֹתֶנֶת לַיֹּפִי וְלָאֵימָה לִקְרוֹת לִי
בְּלִי לַחֲשֹׁב שֶׁזֶּה סוֹפִי.
© 2020, Agi Mishol
Gedichten
Gedichten van Agi Mishol
Close
קורונה בכפר 2
עַכְשָׁו כְּשֶׁהַמָּוֶת זוֹחֵל סָבִיב
וַאֲנִי מְקֻלֶּפֶת עַד לַטְּרֶנִינְג
הֲכִי מָהוּהַּ שֶׁלִּי,
עַד לְעִסַּת הַוַפְלוֹת שֶׁאַחֲרֶיהָ
מִשְׁחַת שִׁנַּיִם דּוּ-פַּסִּית
מִתְפָּרֶצֶת עָלַי מֵהַשְּׁפוֹפֶרֶת
עַכְשָׁו בַּ MUTE שֶׁבּוֹ אֶפְשָׁר
לִשְׁמוֹעַ אֶת הַחִטָּה צוֹמַחַת,
אֶת אֱגוֹזֵי הַפֶּקָן נִלְחָצִים אֶל קְלִפָּתָם
וְעָלֶה לֹא נִרְאֶה שֶׁגַּם אֶצְלִי
שוֹכֵב דּוּמָם לָאָרֶץ
עַכְשָׁו כְּשֶׁאָמְרוּ תֵּשְׁבוּ בַּבַּיִת
וַאֲנִי מַעֲדִיפָה לְהִדָּחֵס לְתוֹךְ הַסָּמֶךְ
שֶׁל הַסֶּגֶר,
אֲפִלוּ לְתוֹךְ מִלִּיּוֹת
אוֹ לִשְׁתֵּי הַדְּמָעוֹת הַנּוֹטְפוֹת
שֶָל הַשְּׁוָא, עַכְשָׁו
כְּשֶׁמִישֶׁהוּ בַּחֲלוֹמוֹ
מְסַבֵּן אוֹתִי בְּאַמְבַּטְיָה עִם סְפוֹג כָּחֹל
וּפְרִיחַת הַהֲדָרִים הִיא הַפַּסְרֵיחַ הָאָדִישׁ
לְכָל הַסְּצֵינָה,
אֲנִי עוֹשָֹה מַה שֶׁרִילְקֶה אוֹמֵר:
נוֹתֶנֶת לַיֹּפִי וְלָאֵימָה לִקְרוֹת לִי
בְּלִי לַחֲשֹׁב שֶׁזֶּה סוֹפִי.
וַאֲנִי מְקֻלֶּפֶת עַד לַטְּרֶנִינְג
הֲכִי מָהוּהַּ שֶׁלִּי,
עַד לְעִסַּת הַוַפְלוֹת שֶׁאַחֲרֶיהָ
מִשְׁחַת שִׁנַּיִם דּוּ-פַּסִּית
מִתְפָּרֶצֶת עָלַי מֵהַשְּׁפוֹפֶרֶת
עַכְשָׁו בַּ MUTE שֶׁבּוֹ אֶפְשָׁר
לִשְׁמוֹעַ אֶת הַחִטָּה צוֹמַחַת,
אֶת אֱגוֹזֵי הַפֶּקָן נִלְחָצִים אֶל קְלִפָּתָם
וְעָלֶה לֹא נִרְאֶה שֶׁגַּם אֶצְלִי
שוֹכֵב דּוּמָם לָאָרֶץ
עַכְשָׁו כְּשֶׁאָמְרוּ תֵּשְׁבוּ בַּבַּיִת
וַאֲנִי מַעֲדִיפָה לְהִדָּחֵס לְתוֹךְ הַסָּמֶךְ
שֶׁל הַסֶּגֶר,
אֲפִלוּ לְתוֹךְ מִלִּיּוֹת
אוֹ לִשְׁתֵּי הַדְּמָעוֹת הַנּוֹטְפוֹת
שֶָל הַשְּׁוָא, עַכְשָׁו
כְּשֶׁמִישֶׁהוּ בַּחֲלוֹמוֹ
מְסַבֵּן אוֹתִי בְּאַמְבַּטְיָה עִם סְפוֹג כָּחֹל
וּפְרִיחַת הַהֲדָרִים הִיא הַפַּסְרֵיחַ הָאָדִישׁ
לְכָל הַסְּצֵינָה,
אֲנִי עוֹשָֹה מַה שֶׁרִילְקֶה אוֹמֵר:
נוֹתֶנֶת לַיֹּפִי וְלָאֵימָה לִקְרוֹת לִי
בְּלִי לַחֲשֹׁב שֶׁזֶּה סוֹפִי.
CORONA IN THE COUNTRYSIDE II
Now that death creeps roundand I’m peeled down
to a worn-out sweat suit,
down to clumps of cookie crumbs
and afterwards the striped toothpaste
that bursts from the tube
now that on mute
you can hear the wheat growing,
pecans pushing into their shells
and an unseen leaf that also for me
lies still upon the ground
now that they’ve told us to sit at home
I prefer to squeeze inside the “s”
of shelter-in-place,
even just inside a preposition
or the two falling tears
of a single quotation mark, now
as someone, in his dream,
soaps me in the bath with a blue sponge
and the blossoming of citrus fruit
is the indifferent smell-track to the whole scene,
I do as Rilke said:
I let beauty and terror happen to me
without thinking it’s final.
© 2020, Lisa Katz
Sponsors
Partners
LantarenVenster – Verhalenhuis Belvédère