Gedicht

Erez Biton

Side by side

SOMETHING ABOUT A SQUALL

SOMETHING ABOUT A SQUALL

And you ask us not to spin like a squall.
And to let out only the hint of a sigh
in cigar smoke or at most a poetic whistle,
but our moans are like a squall.
We disgust you
our pain difficult and strange
but why did you fling us into cradles
why throw us among the ruins,
embarrassed by a burst of laughter without measure
you stand embarrassed opposite a groan
but what was the revolution for
and how is it that where rage spilled
and even dogs keened
where spilled rage crucified us
our moan is alien
won’t be permitted
and you avoid us, forbid us to really weep
or only in subtle signs
in cigar smoke or at most a poetic piercing cry
you demand disinterest
where people are raised with sterile tweezers
where earth is extracted by the nocturnal palms of the sea
you who flung us into cradles
you who threw us among the ruins
this you did to us, at least let us moan
we are fragments of rhymes*.

The Hebrew word for rhymes, haruzim, also denotes beads. In this protest poem about the ill treatment of Moroccan Jews by the Israeli establishment, “beads” – a mark of traditional dress – seems a secondary meaning. Thanks to Rotem Atar and Almog Behar for their help.

SOMETHING ABOUT A SQUALL

משהו על רוח תזזית

וְאַתֶּם מְבַקְּשִׁים שֶׁלֹּא נִסְתַּחְרֵר כְּמוֹ רוּחַ תְּזָזִית.
 וְאַתֶּם מְבַקְּשִׁים שֶׁנֵּאָנַח בִּרְמָזִים
 בְּעָשָׁן שֶׁל סִיגָר אוֹ לְכָל הַיּוֹתֵר בִּשְׁרִיקָה חֲרוּזִית, 
אֲבָל אַנְחָתֵנוּ כְּמוֹ רוּחַ תְּזָזִית. 
הָיִינוּ לָכֶם לְזָרָא
 פְּגִיעָתֵנוּ קָשָׁה וּמוּזָרָה
 אַךְ לָמָּה הֵטַלְתֶּם אוֹתָנוּ בָּעֲרִישוֹת
 אַךְ לָמָּה טִלְטַלְתֶּם אוֹתָנוּ בְּכָל הַהֲרִיסוֹת,
 אַתֶּם עוֹמְדִים בִּמְבוּכָה מוּל פֶּרֶץ צְחוֹק לִבְלִי חֹק 
אַתֶּם עוֹמְדִים בִּמְבוּכָה מוּל אֲנָחָה,
 אַךְ עַל-מָה הָיְתָה הַהֲפִיכָה
, הֵן אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁבְּמָקוֹם שֶׁהַחֵמָה הַשְּׁפוּכָה
מְקוֹנֶנֶת אֲנָחָה גַּם בְּלֵב הַכְּלָבִים
 בְּמָקוֹם שֶׁהַחֵמָה הַשְּׁפוּכָה הוֹקִיעָה אוֹתָנוּ עַל פְּנֵי כָּל הַצְּלָבִים
 לֹא תִּהְיֶה אַנְחָתֵנוּ זָרָה
, לֹא תִּהְיֶה אַנְחָתֵנוּ מֻתָּרָה,
 וְאַתֶּם דּוֹחִים בְּקַשׁ  תּוֹבְעִים לֹא לִבְכּוֹת מַמָּשׁ 
כִּי אִם בְּרִמְזֵי רְמָזִים 
בְּעָשָׁן שֶׁל סִיגָר אוֹ לְכָל הַיּוֹתֵר בִּקְרִיאַת שֶׁבֶר חֲרוּזִית
 אַתֶּם תּוֹבְעִים לִהְיוֹת אֲדִישִׁים 
בְּמָקוֹם שֶׁגְּדֵלִים אֲנָשִׁים  בְּפִּינְצֵטוֹת סְטֵרִילִיּוֹת
 בְּמָקוֹם שֶׁגַּם הָאֲדָמָה נִרְדֵּית בְּכַפּוֹת יָם לֵילִיּוֹת. 
אַתֶּם שֶׁהֵטַלְתֶּם אוֹתָנוּ בְּערִיסוֹת 
אַתֶּם שֶׁטִּלְטַלְתֶּם אוֹתָנוּ בְּכָל הַהֲרִיסוֹת 
אַךְ זֹאת עֲשׂוּ עִמָּנוּ לְפָחוֹת  עִזְבוּ אוֹתָנוּ לַאֲנָחוֹת
 אֲנַחְנוּ שִׁבְרֵי חֲרוּזִים.