Poem
Alex Ben-Ari
THE MOST IMPORTANT THING IN THE WORLD
We practice the most important thing in the world – some kindof world. We are the banister we lean on,
the ground in which we sprout.
Within this room, where our mother tongue is unquestioned
we can finally be silent
Cooing like sated pigeons, cutting out and gluing words
in the childish, cheerful clutter
of a house trapped in a snowstorm.
A chain of desert islands
that’s what we are.
Shipwrecked
without ever leaving harbor.
Each on his shore, we unravel the secret of fire
invent the genius of the alphabet,
place scarecrows in our fields
to keep solitude away.
Still, now and then,
when our lungs do not betray us
we call unto each other
across the tyranny of the sea.
Drifting closer. Slowly. Measure by measure.
With tectonic grace.
© Translation: 2015, Alex Ben-Ari
אֲנַחְנוּ עוֹסְקִים בַּדָּבָר הֶחָשׁוּב בְּיוֹתֵר בְּעוֹלָם
אֲנַחְנוּ עוֹסְקִים בַּדָּבָר הֶחָשׁוּב בְּיוֹתֵר בְּעוֹלָם
אֲנַחְנוּ עוֹסְקִים בַּדָּבָר הֶחָשׁוּב בְּיוֹתֵר בְּעוֹלָם
כָּלְשֶׁהוּ. אֲנַחְנוּ מַעֲקֶה לְעַצְמֵנוּ
מָקוֹם לְעַצְמֵנוּ לִנְבֹּט.
בַּחֶדֶר הַזֶּה, בּוֹ שְׂפַת אִמֵּנוּ מוּבֶנֶת, נוּכַל לְהַחְרִישׁ,
הוֹמִים כְּיוֹנִים שְׂבֵעוֹת, מְרַשְׁרְשִׁים בִּנְיָרוֹתֵינוּ
גּוֹזְרִים וּמַדְבִּיקִים מִלִּים
בַּהֲמֻלָּה יַלְדוּתִית, שְׂמֵחָה
שֶׁל בַּיִת לָכוּד בְּסַעֲרַת שְׁלָגִים.
שַׁרְשֶׁרֶת אִיִּים בּוֹדְדִים אֲנַחְנוּ.
טְרוּפֵי סְפִינוֹת מִבְּלִי שֶׁהִפְלַגְנוּ.
אִישׁ עַל אִיּוֹ נְגַלֶּה אֶת הָאֵשׁ,
נַמְצִיא כְּתָב. נַצִּיב דַּחְלִילִים בִּשְׂדוֹתֵינוּ
לְהַרְחִיק אֶת הַבְּדִידוּת.
אַךְ יֵשׁ וְרֵאוֹתֵינוּ חֲזָקוֹת
וְנִקְרָא אִישׁ לְרֵעֵהוּ מִבַּעַד לְרוֹדָנוּת הַיָּם.
קְרֵבִים לְאַט. בִּמְשׂוּרָה. בְּחֶסֶד.
בְּכֹחַ תְּנוּעָתָן שֶׁל יַבָּשׁוֹת.
כָּלְשֶׁהוּ. אֲנַחְנוּ מַעֲקֶה לְעַצְמֵנוּ
מָקוֹם לְעַצְמֵנוּ לִנְבֹּט.
בַּחֶדֶר הַזֶּה, בּוֹ שְׂפַת אִמֵּנוּ מוּבֶנֶת, נוּכַל לְהַחְרִישׁ,
הוֹמִים כְּיוֹנִים שְׂבֵעוֹת, מְרַשְׁרְשִׁים בִּנְיָרוֹתֵינוּ
גּוֹזְרִים וּמַדְבִּיקִים מִלִּים
בַּהֲמֻלָּה יַלְדוּתִית, שְׂמֵחָה
שֶׁל בַּיִת לָכוּד בְּסַעֲרַת שְׁלָגִים.
שַׁרְשֶׁרֶת אִיִּים בּוֹדְדִים אֲנַחְנוּ.
טְרוּפֵי סְפִינוֹת מִבְּלִי שֶׁהִפְלַגְנוּ.
אִישׁ עַל אִיּוֹ נְגַלֶּה אֶת הָאֵשׁ,
נַמְצִיא כְּתָב. נַצִּיב דַּחְלִילִים בִּשְׂדוֹתֵינוּ
לְהַרְחִיק אֶת הַבְּדִידוּת.
אַךְ יֵשׁ וְרֵאוֹתֵינוּ חֲזָקוֹת
וְנִקְרָא אִישׁ לְרֵעֵהוּ מִבַּעַד לְרוֹדָנוּת הַיָּם.
קְרֵבִים לְאַט. בִּמְשׂוּרָה. בְּחֶסֶד.
בְּכֹחַ תְּנוּעָתָן שֶׁל יַבָּשׁוֹת.
© 2008, Alex Ben-Ari
From: Yamim Samuiim (Concealed seas)
Publisher: Carmel, Tel Aviv
From: Yamim Samuiim (Concealed seas)
Publisher: Carmel, Tel Aviv
Poems
Poems of Alex Ben-Ari
Close
THE MOST IMPORTANT THING IN THE WORLD
We practice the most important thing in the world – some kindof world. We are the banister we lean on,
the ground in which we sprout.
Within this room, where our mother tongue is unquestioned
we can finally be silent
Cooing like sated pigeons, cutting out and gluing words
in the childish, cheerful clutter
of a house trapped in a snowstorm.
A chain of desert islands
that’s what we are.
Shipwrecked
without ever leaving harbor.
Each on his shore, we unravel the secret of fire
invent the genius of the alphabet,
place scarecrows in our fields
to keep solitude away.
Still, now and then,
when our lungs do not betray us
we call unto each other
across the tyranny of the sea.
Drifting closer. Slowly. Measure by measure.
With tectonic grace.
© 2015, Alex Ben-Ari
From: Yamim Samuiim (Concealed seas)
From: Yamim Samuiim (Concealed seas)
THE MOST IMPORTANT THING IN THE WORLD
We practice the most important thing in the world – some kindof world. We are the banister we lean on,
the ground in which we sprout.
Within this room, where our mother tongue is unquestioned
we can finally be silent
Cooing like sated pigeons, cutting out and gluing words
in the childish, cheerful clutter
of a house trapped in a snowstorm.
A chain of desert islands
that’s what we are.
Shipwrecked
without ever leaving harbor.
Each on his shore, we unravel the secret of fire
invent the genius of the alphabet,
place scarecrows in our fields
to keep solitude away.
Still, now and then,
when our lungs do not betray us
we call unto each other
across the tyranny of the sea.
Drifting closer. Slowly. Measure by measure.
With tectonic grace.
© 2015, Alex Ben-Ari
Sponsors
Partners
LantarenVenster – Verhalenhuis Belvédère