Gedicht
Eli Eliahu
"GIVE ME THE PERSONS"
An equal distance from deathand birth, I know the body can’t be
without spirit, and spirit can’t exist alone.
Like that night when sleep escaped me, in the next
room my daughter slept, and I sat, writing to the hidden
beat of a heart. I didn’t know if this was
a proper bequest, and what’s the point of words,
of poetry, but I remembered
it was said: “Give me the persons,
and take the goods to thyself.”
© Translation: 2017, Lisa Katz
The last lines are from Genesis 14:21
תן לי הנפש
תן לי הנפש
קָרוֹב בְּאוֹתָהּ הַמִּדָּה אֶל הַמָּוֶת
וְאֶל הַלֵּדָה, אֲנִי יוֹדֵעַ כִּי לֹא יָכֹל הַגּוּף
בְּלִי רוּחַ וְלֹא יְכוֹלָה הָרוּחַ לְבַדָּהּ.
כְּמוֹ בַּלַּיְלָה הַהוּא כְּשֶׁשְׁנָתִי נָדְדָה, וּבַחֶדֶר
הַסָּמוּךְ יָשְׁנָה הַיַּלְדָּה, וְהָיִיתִי יוֹשֵׁב, כּוֹתֵב בַּקֶּצֶב
הַסָּמוּי שֶׁהִכְתִּיב הַלֵּב. וְלֹא יָדַעְתִּי אִם זוֹ
יְרֻשָּׁה רְאוּיָה, וְמַה טָעַם יֵשׁ בַּמִּלִּים
וְהַשִּׁירָה מַה כֹּחָהּ, אֲבָל זָכַרְתִּי
כִּי נֶאֱמָר: "תֵּן לִי הַנֶּפֶשׁ
וְהָרְכוּשׁ קַח לְךָ".
וְאֶל הַלֵּדָה, אֲנִי יוֹדֵעַ כִּי לֹא יָכֹל הַגּוּף
בְּלִי רוּחַ וְלֹא יְכוֹלָה הָרוּחַ לְבַדָּהּ.
כְּמוֹ בַּלַּיְלָה הַהוּא כְּשֶׁשְׁנָתִי נָדְדָה, וּבַחֶדֶר
הַסָּמוּךְ יָשְׁנָה הַיַּלְדָּה, וְהָיִיתִי יוֹשֵׁב, כּוֹתֵב בַּקֶּצֶב
הַסָּמוּי שֶׁהִכְתִּיב הַלֵּב. וְלֹא יָדַעְתִּי אִם זוֹ
יְרֻשָּׁה רְאוּיָה, וְמַה טָעַם יֵשׁ בַּמִּלִּים
וְהַשִּׁירָה מַה כֹּחָהּ, אֲבָל זָכַרְתִּי
כִּי נֶאֱמָר: "תֵּן לִי הַנֶּפֶשׁ
וְהָרְכוּשׁ קַח לְךָ".
© 2017, Eli Eliahu
Gedichten
Gedichten van Eli Eliahu
Close
תן לי הנפש
קָרוֹב בְּאוֹתָהּ הַמִּדָּה אֶל הַמָּוֶת
וְאֶל הַלֵּדָה, אֲנִי יוֹדֵעַ כִּי לֹא יָכֹל הַגּוּף
בְּלִי רוּחַ וְלֹא יְכוֹלָה הָרוּחַ לְבַדָּהּ.
כְּמוֹ בַּלַּיְלָה הַהוּא כְּשֶׁשְׁנָתִי נָדְדָה, וּבַחֶדֶר
הַסָּמוּךְ יָשְׁנָה הַיַּלְדָּה, וְהָיִיתִי יוֹשֵׁב, כּוֹתֵב בַּקֶּצֶב
הַסָּמוּי שֶׁהִכְתִּיב הַלֵּב. וְלֹא יָדַעְתִּי אִם זוֹ
יְרֻשָּׁה רְאוּיָה, וְמַה טָעַם יֵשׁ בַּמִּלִּים
וְהַשִּׁירָה מַה כֹּחָהּ, אֲבָל זָכַרְתִּי
כִּי נֶאֱמָר: "תֵּן לִי הַנֶּפֶשׁ
וְהָרְכוּשׁ קַח לְךָ".
וְאֶל הַלֵּדָה, אֲנִי יוֹדֵעַ כִּי לֹא יָכֹל הַגּוּף
בְּלִי רוּחַ וְלֹא יְכוֹלָה הָרוּחַ לְבַדָּהּ.
כְּמוֹ בַּלַּיְלָה הַהוּא כְּשֶׁשְׁנָתִי נָדְדָה, וּבַחֶדֶר
הַסָּמוּךְ יָשְׁנָה הַיַּלְדָּה, וְהָיִיתִי יוֹשֵׁב, כּוֹתֵב בַּקֶּצֶב
הַסָּמוּי שֶׁהִכְתִּיב הַלֵּב. וְלֹא יָדַעְתִּי אִם זוֹ
יְרֻשָּׁה רְאוּיָה, וְמַה טָעַם יֵשׁ בַּמִּלִּים
וְהַשִּׁירָה מַה כֹּחָהּ, אֲבָל זָכַרְתִּי
כִּי נֶאֱמָר: "תֵּן לִי הַנֶּפֶשׁ
וְהָרְכוּשׁ קַח לְךָ".
"GIVE ME THE PERSONS"
An equal distance from deathand birth, I know the body can’t be
without spirit, and spirit can’t exist alone.
Like that night when sleep escaped me, in the next
room my daughter slept, and I sat, writing to the hidden
beat of a heart. I didn’t know if this was
a proper bequest, and what’s the point of words,
of poetry, but I remembered
it was said: “Give me the persons,
and take the goods to thyself.”
© 2017, Lisa Katz
Sponsors
Partners
LantarenVenster – Verhalenhuis Belvédère