Poem

Hadas Gilad

Side by side

SIGHTS

1.
when the trees bowed toward me
the palms of my hands began to whirl
and vanished into the splendor of green oak

and the clouds too sprang from me
towers of air visible above flesh

like a flock of narcissi
the trees bowed
toward mirrored pools
green and blue swarms
between heaven and earth

and all the riddles posed by the clouds
fell down mixed up
high and low
eyes nose mouth
my limbs fell away from me
I became an inner plain

the book spread its wings
and all that was written
took off to exist

everything was upside down

flowers and butterflies rose
words took on shapes

3.

there isn’t only one form even if there is order
despite being visual or symmetrical or directional
moving down via gravity
like a walking stick despite all this order there aren’t

the ones hidden in creation’s surprise
white outside and walls within
when a great light shines on them they open to say the thing
that they themselves don’t know they know
because form is a photosynthetic process
because form is the nature of life

mine unraveled
like a braid left behind

what a crazy form
oozing, split, a blinding
curling form

unravels like a braid left behind
mine was revealed as wavelike
leaning on the curve

מראות

א
כְּשֶׁהָעֵצִים רָכְנוּ אֵלַי
כַּפּוֹת יָדַי פָּצְחוּ בִּמְחוֹל מְעַרְבֹּלֶת
נָמַסּוּ אֶל זֹהַר אִילָנִי יָרֹק

גַם מִתּוֹכִי נָבְעוּ הָעֲנָנִים
צַמָּרוֹת אֲוִיר נָגֹלּוּ מֵעַל הַבָּשָׂר

כַּעֲדַת נַרְקִיסִים
רָכְנוּ הָעֵצִים
אֶל מַרְאוֹת מַעְיָנוֹת
נְחִילִים יְרֻקִּים וּתְכֻלִּים
בֵּין שָׁמַיִם לָאָרֶץ

וְכָל הַחִידוֹת שֶׁחָדוּ הָעֲנָנִים
נָפְלוּ אַרְצָה
נִתְבַּלְבְּלוּ מַעְלָה וָמַטָּה
עֵינַיִם אַף פֶּה
נָשְׁרוּ מִמֶּנִּי הָאֵיבָרִים
הָיִיתִי לְשֶׁטַח פָּנִים

הַסֵּפֶר פָּרַשׂ כְּנָפַיִם
כֹּל מַה שֶׁנִּכְתַּב
הִמְרִיא לִהְיוֹת

הִתְחַלְּפוּ הַיּוֹצְרוֹת

פְּרָחִים וּפַרְפָּרִים עָלוּ
מִלִּים לָבְשׁוּ צוּרוֹת

ג

אֵין לְזֶה נֻסָּח אֶחָד גַם אִם זֶה נִרְאֶה מְסֻדָּר
לַמְרוֹת הַוִּיזוּאָלִיּוֹת אוֹ הַסִּימֶטְרְיָה אוֹ הַכִּוּוּנִיּוּת
שֶׁנָּעָה כְּלַפֵּי מַטָּה שֶׁמִּשְׁתַּמֶּשֶׁת בַּגְּרָבִיטַצְיָה
כְּמוֹ בְּמַקֵּל הֲלִיכָה לַמְרוֹת כֹּל הַסֵּדֶר הַזֶּה אֵין לְזֶה

הַנֻּסָּחִים נֶחְבָּאִים בְּבֵיצֵי הַפְתָּעָה
לְבָנוֹת מִבַּחוּץ וְהוֹמוֹת מִבִּפְנִים
וּכְשֶׁאוֹר גָּדוֹל מֻטָּל עֲלֵיהֶן הֵן נִבְקָעוֹת לְדַבֵּר אֶת הַדָּבָר
אֲשֶׁר הֵן בְּעַצְמָן לֹא יוֹדְעוֹת שֶׁיּוֹדְעוֹת
כִּי נֻסָּח הוּא תַּהֲלִיךְ פוֹטוֹסִינְתֶּזִי
כִּי נֻסָּח הוּא טֶבַע חַיִּים

הַנֻּסָּח שֶׁלִּי נִפְרַם
כְּמוֹ צַמָּה שֶׁהֻתְּרָה

אֵיזֶה נֻסָּח מְשֻׁגָּע
נִגַּר מְפֻצָּל נֻסָּח
מִסְתַּנְוֵר מְקֻרְזָל

נִפְרַם כְּמוֹ צַמָּה שֶׁהֻתְּרָה
הַנֻּסָּח שֶׁלִּי הִתְגַּלָּה כְּגַלִּי
שָׁעוּן עַל מְקוֹם הַפִּתּוּל