Poem

Hagit Grossman

Side by side

EVOLUTION

Once I was a Paleolithic painter, a sensual hunter
plundering the earth, living from hand to mouth,
drawing at one end of the cave, all my worries ordinary.
I was faithful to nature, transmitting pure and honest beauty,
my drawings of movement were snapshots.
I saw the finest nuances of color
and didn’t know what shadows were.
I didn’t believe in gods or the world to come,
I lived in an age of deeds
and afterwards I split in two and divided the world
into reality and the beyond,
the seen world and the hidden one
the mortal body and the soul.

אבולוציה

פַּעַם הָיִיתִי צַיָּר פָּלֵאוֹלִיתִי, צַיָּד חוּשָׁנִי
בּוֹזֵז אֶת הָאֲדָמָה, חַי מֵהַיָּד לַפֶּה,
צִיַּרְתִּי בִּקְצֵה הַמְּעָרָה וְכָל דַּאֲגָתִי דַּאֲגַת הַיּוֹם יוֹם
הָיִיתִי נֶאֱמָנָה לַטֶּבַע וּמָסַרְתִּי אֶת הַיֹּפִי יָשִׁיר וְטָהוֹר
רִשּׁוּמֵי הַתְּנוּעָה הָיוּ תְּמוּנוֹת הֶבְזֵק
רָאִיתִי בְּנֵי גָּוֶן דַּקִּים מִן הַדַּקִּים
לֹא יָדַעְתִּי מָה הֵם צְלָלִים
לֹא הֶאֱמַנְתִּי בְּאֵלִים אוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא
חָיִיתִי בְּעִדָּן שֶׁל מַעֲשִׂים
אַחַר־כָּךְ הִתְפַּצַּלְתִּי וְחִלַּקְתִּי אֶת הָעוֹלָם
לִמְצִיאוּת וְעַל־מְצִיאוּת
לָעוֹלָם הַנִּרְאֶה וְלָעוֹלָם הַסָּמוּי
לְגוּף שֶׁהוּא בֶּן תְּמוּתָה וְלִנְשָׁמָה.