Gedicht
Sabina Messeg
Mary’s well, Ein Kerem, Jerusalem
Here, at this fountain
where a Russian monk
finally found truth
by candlelight
and in Her honor built
a mountain-embracing monastery,
hosts of Hassids are now chanting
of “His eternal grace”
while tolling bells baptize you
in their pools of sound.
O tiny, sunny square of this “Town of God,”
Montana, Beit Hakerem,
Ras-A-Rab*,
they all gather around
hosts of them arriving
to stain you with hot tar.
Hassids and monks
blacken
the pale Judean stone,
nearby a trickle
so small for this great tide
it barely yields its murmur to the din
amused to tears.
Then it remembers that, in fact,
they always used to come
with empty vessels
and with brimming hearts
filling the first
and emptying the last,
then stepping back
as if something of weight
had come to pass.
But what could have befallen here
save drops of water on dry earth?
What else?
Me and my Arab friend
(who strolled over from the medical school
for bread from the village store)
watch the whole scene
sitting on the fence
(along with the policeman)
and fling about light words smooth as water
on matters heavy as earth.
© Translation: 2007, Karen Alcalay-Gut
*Different names of the village in different cultures.
מַעְיָן מִרְיָם (עין כרם /ירושלים)
מַעְיָן מִרְיָם (עין כרם /ירושלים)
לְיַד הַמַּעְיָן הַזֶּה
שֶׁבּוֹ הַכֹּמֶר טִיחוֹן
מָצָא, לְאוֹר הַנֵּר,
אֶת הָאֱמֶת
וְלָהּ הֵקִים מִנְזָר חוֹבֵק הָרִים –
שָׁרִים כָּעֵת הַחֲסִידִים
בְּמֵאוֹתיהַם :
"כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ"
וּפַעֲמוֹן קוֹרֵא בְּקוֹל גָּדוֹל :
לִטְבֹּל לִטְבֹּל לִטְבֹּל לִטְבֹּל...
כִּכָּר קְטַנָּה שֶׁל "כְּפַר הָאֱלֹהִים",
מוֹנְטָנָה, בֵּית הַכֶּרֶם,
רַאְס אַ'רַאב
כֻּלָּם צוֹבְאִים עָלַיִךְ ,
כֻּלָּם צוֹבְעִים אוֹתָךְ בַּזֶּפֶת הַחַמָּה,
כְּמָרִים וַחֲסִידִים עוֹשִׂים
אותו שחור
עַל רָחֲבָה מֵאֶבֶן בְּהִירָה
, לְיַד זַרְזִיף
שֶׁהַסִּפּוּר כֻּלּוֹ גָּדוֹל עָלָיו כָּל- כָּךְ
שֶׁהוּא מוֹסִיף אֶת אִוְשָׁתוֹ עַל כָּל הַהֲמֻלָּה
מְשֻׁעְשָׁע עַד דֶּמַע.
בְּעֶצֶם, הוּא נִזְכַּר, תָּמִיד הָיוּ בָּאִים
בִּלְבָבוֹת מְלֵאִים וּבְכֵלִים רֵיקִים
אֶת אֵלֶּה הֵם רוֹקְנוּ, אֶת אֵלֶּה הֵם מִלְּאוּ –
וְהִתְרַחֲקוּ
כְּמוֹ נָפַל דָּבָר
אַךְ מַה יָּכֹל הָיָה לִפֹּל פֹּה
מִלְּבַד טיפּוֹת חַיוֹת
עַל פנֵי קַרקַע חַיָּה
מָה עוֹד היָהּ ?
אֲנִי וּבֶן שִׂיחִי הָעֲרָבִי
(אֲשֶׁר יָרַד מִבֵּית הַסֵּפֶר לִרְפוּאָה
לִקְנוֹת לַחֲמוֹ בַּכְּפָר)
צוֹפִים בְּכָל,
יוֹשְׁבִים עַל הַגָּדֵר (כְּמוֹ הַשּׁוֹטֵר)
וּמְעִיפִים מִלִּים קַלּוֹת כְּמוֹ מַיִם
עַל עִנְיָנִים כְּבֵדִים
כְּמוֹ אֲ דָ מָ ה.
שֶׁבּוֹ הַכֹּמֶר טִיחוֹן
מָצָא, לְאוֹר הַנֵּר,
אֶת הָאֱמֶת
וְלָהּ הֵקִים מִנְזָר חוֹבֵק הָרִים –
שָׁרִים כָּעֵת הַחֲסִידִים
בְּמֵאוֹתיהַם :
"כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ"
וּפַעֲמוֹן קוֹרֵא בְּקוֹל גָּדוֹל :
לִטְבֹּל לִטְבֹּל לִטְבֹּל לִטְבֹּל...
כִּכָּר קְטַנָּה שֶׁל "כְּפַר הָאֱלֹהִים",
מוֹנְטָנָה, בֵּית הַכֶּרֶם,
רַאְס אַ'רַאב
כֻּלָּם צוֹבְאִים עָלַיִךְ ,
כֻּלָּם צוֹבְעִים אוֹתָךְ בַּזֶּפֶת הַחַמָּה,
כְּמָרִים וַחֲסִידִים עוֹשִׂים
אותו שחור
עַל רָחֲבָה מֵאֶבֶן בְּהִירָה
, לְיַד זַרְזִיף
שֶׁהַסִּפּוּר כֻּלּוֹ גָּדוֹל עָלָיו כָּל- כָּךְ
שֶׁהוּא מוֹסִיף אֶת אִוְשָׁתוֹ עַל כָּל הַהֲמֻלָּה
מְשֻׁעְשָׁע עַד דֶּמַע.
בְּעֶצֶם, הוּא נִזְכַּר, תָּמִיד הָיוּ בָּאִים
בִּלְבָבוֹת מְלֵאִים וּבְכֵלִים רֵיקִים
אֶת אֵלֶּה הֵם רוֹקְנוּ, אֶת אֵלֶּה הֵם מִלְּאוּ –
וְהִתְרַחֲקוּ
כְּמוֹ נָפַל דָּבָר
אַךְ מַה יָּכֹל הָיָה לִפֹּל פֹּה
מִלְּבַד טיפּוֹת חַיוֹת
עַל פנֵי קַרקַע חַיָּה
מָה עוֹד היָהּ ?
אֲנִי וּבֶן שִׂיחִי הָעֲרָבִי
(אֲשֶׁר יָרַד מִבֵּית הַסֵּפֶר לִרְפוּאָה
לִקְנוֹת לַחֲמוֹ בַּכְּפָר)
צוֹפִים בְּכָל,
יוֹשְׁבִים עַל הַגָּדֵר (כְּמוֹ הַשּׁוֹטֵר)
וּמְעִיפִים מִלִּים קַלּוֹת כְּמוֹ מַיִם
עַל עִנְיָנִים כְּבֵדִים
כְּמוֹ אֲ דָ מָ ה.
© 1997, Sabina Messeg
From: Monastery Days/Yemei Minzar
Publisher: Schocken, Tel Aviv
From: Monastery Days/Yemei Minzar
Publisher: Schocken, Tel Aviv
נכתב בעין כרם ביום בו הסתיימה מלחמת המפרץ הראשונה ובדיוק נערכה תהלוכה של המנזר הרוסי, ובדיוק מאות חסידים באו לשאוב מים למצות
Gedichten
Gedichten van Sabina Messeg
Close
מַעְיָן מִרְיָם (עין כרם /ירושלים)
לְיַד הַמַּעְיָן הַזֶּה
שֶׁבּוֹ הַכֹּמֶר טִיחוֹן
מָצָא, לְאוֹר הַנֵּר,
אֶת הָאֱמֶת
וְלָהּ הֵקִים מִנְזָר חוֹבֵק הָרִים –
שָׁרִים כָּעֵת הַחֲסִידִים
בְּמֵאוֹתיהַם :
"כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ"
וּפַעֲמוֹן קוֹרֵא בְּקוֹל גָּדוֹל :
לִטְבֹּל לִטְבֹּל לִטְבֹּל לִטְבֹּל...
כִּכָּר קְטַנָּה שֶׁל "כְּפַר הָאֱלֹהִים",
מוֹנְטָנָה, בֵּית הַכֶּרֶם,
רַאְס אַ'רַאב
כֻּלָּם צוֹבְאִים עָלַיִךְ ,
כֻּלָּם צוֹבְעִים אוֹתָךְ בַּזֶּפֶת הַחַמָּה,
כְּמָרִים וַחֲסִידִים עוֹשִׂים
אותו שחור
עַל רָחֲבָה מֵאֶבֶן בְּהִירָה
, לְיַד זַרְזִיף
שֶׁהַסִּפּוּר כֻּלּוֹ גָּדוֹל עָלָיו כָּל- כָּךְ
שֶׁהוּא מוֹסִיף אֶת אִוְשָׁתוֹ עַל כָּל הַהֲמֻלָּה
מְשֻׁעְשָׁע עַד דֶּמַע.
בְּעֶצֶם, הוּא נִזְכַּר, תָּמִיד הָיוּ בָּאִים
בִּלְבָבוֹת מְלֵאִים וּבְכֵלִים רֵיקִים
אֶת אֵלֶּה הֵם רוֹקְנוּ, אֶת אֵלֶּה הֵם מִלְּאוּ –
וְהִתְרַחֲקוּ
כְּמוֹ נָפַל דָּבָר
אַךְ מַה יָּכֹל הָיָה לִפֹּל פֹּה
מִלְּבַד טיפּוֹת חַיוֹת
עַל פנֵי קַרקַע חַיָּה
מָה עוֹד היָהּ ?
אֲנִי וּבֶן שִׂיחִי הָעֲרָבִי
(אֲשֶׁר יָרַד מִבֵּית הַסֵּפֶר לִרְפוּאָה
לִקְנוֹת לַחֲמוֹ בַּכְּפָר)
צוֹפִים בְּכָל,
יוֹשְׁבִים עַל הַגָּדֵר (כְּמוֹ הַשּׁוֹטֵר)
וּמְעִיפִים מִלִּים קַלּוֹת כְּמוֹ מַיִם
עַל עִנְיָנִים כְּבֵדִים
כְּמוֹ אֲ דָ מָ ה.
שֶׁבּוֹ הַכֹּמֶר טִיחוֹן
מָצָא, לְאוֹר הַנֵּר,
אֶת הָאֱמֶת
וְלָהּ הֵקִים מִנְזָר חוֹבֵק הָרִים –
שָׁרִים כָּעֵת הַחֲסִידִים
בְּמֵאוֹתיהַם :
"כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ"
וּפַעֲמוֹן קוֹרֵא בְּקוֹל גָּדוֹל :
לִטְבֹּל לִטְבֹּל לִטְבֹּל לִטְבֹּל...
כִּכָּר קְטַנָּה שֶׁל "כְּפַר הָאֱלֹהִים",
מוֹנְטָנָה, בֵּית הַכֶּרֶם,
רַאְס אַ'רַאב
כֻּלָּם צוֹבְאִים עָלַיִךְ ,
כֻּלָּם צוֹבְעִים אוֹתָךְ בַּזֶּפֶת הַחַמָּה,
כְּמָרִים וַחֲסִידִים עוֹשִׂים
אותו שחור
עַל רָחֲבָה מֵאֶבֶן בְּהִירָה
, לְיַד זַרְזִיף
שֶׁהַסִּפּוּר כֻּלּוֹ גָּדוֹל עָלָיו כָּל- כָּךְ
שֶׁהוּא מוֹסִיף אֶת אִוְשָׁתוֹ עַל כָּל הַהֲמֻלָּה
מְשֻׁעְשָׁע עַד דֶּמַע.
בְּעֶצֶם, הוּא נִזְכַּר, תָּמִיד הָיוּ בָּאִים
בִּלְבָבוֹת מְלֵאִים וּבְכֵלִים רֵיקִים
אֶת אֵלֶּה הֵם רוֹקְנוּ, אֶת אֵלֶּה הֵם מִלְּאוּ –
וְהִתְרַחֲקוּ
כְּמוֹ נָפַל דָּבָר
אַךְ מַה יָּכֹל הָיָה לִפֹּל פֹּה
מִלְּבַד טיפּוֹת חַיוֹת
עַל פנֵי קַרקַע חַיָּה
מָה עוֹד היָהּ ?
אֲנִי וּבֶן שִׂיחִי הָעֲרָבִי
(אֲשֶׁר יָרַד מִבֵּית הַסֵּפֶר לִרְפוּאָה
לִקְנוֹת לַחֲמוֹ בַּכְּפָר)
צוֹפִים בְּכָל,
יוֹשְׁבִים עַל הַגָּדֵר (כְּמוֹ הַשּׁוֹטֵר)
וּמְעִיפִים מִלִּים קַלּוֹת כְּמוֹ מַיִם
עַל עִנְיָנִים כְּבֵדִים
כְּמוֹ אֲ דָ מָ ה.
From: Monastery Days/Yemei Minzar
נכתב בעין כרם ביום בו הסתיימה מלחמת המפרץ הראשונה ובדיוק נערכה תהלוכה של המנזר הרוסי, ובדיוק מאות חסידים באו לשאוב מים למצות
Mary’s well, Ein Kerem, Jerusalem
Here, at this fountain
where a Russian monk
finally found truth
by candlelight
and in Her honor built
a mountain-embracing monastery,
hosts of Hassids are now chanting
of “His eternal grace”
while tolling bells baptize you
in their pools of sound.
O tiny, sunny square of this “Town of God,”
Montana, Beit Hakerem,
Ras-A-Rab*,
they all gather around
hosts of them arriving
to stain you with hot tar.
Hassids and monks
blacken
the pale Judean stone,
nearby a trickle
so small for this great tide
it barely yields its murmur to the din
amused to tears.
Then it remembers that, in fact,
they always used to come
with empty vessels
and with brimming hearts
filling the first
and emptying the last,
then stepping back
as if something of weight
had come to pass.
But what could have befallen here
save drops of water on dry earth?
What else?
Me and my Arab friend
(who strolled over from the medical school
for bread from the village store)
watch the whole scene
sitting on the fence
(along with the policeman)
and fling about light words smooth as water
on matters heavy as earth.
© 2007, Karen Alcalay-Gut
*Different names of the village in different cultures.
Sponsors
Partners
LantarenVenster – Verhalenhuis Belvédère