Gedicht
Yonatan Berg
AFTER A NIGHT IN THE ALLEY OF WORSHIPPERS
The point is not the frayed light of six a.m.or the barking of dogs, half-crazed by the scent
of blood, whom we had to drive away.
Nor the fatigue from a night spent deep
in death, the network that only now falls
silent, the shouts from the platoon above, identifying
bodies, the sense that all this was to be expected.
The point is not how they lay there, after
the dogs lunged into them, their faces
distorted, their wounds festering, strewn together,
black-garbed, the dirt of the road stained darker
by their blood. One held the trace of a smile,
not wicked or revengeful, just lost.
The point is, I volunteered, and Vish, the officer,
was my friend. But when we got there I could not,
I simply could not. To this day I see Vish and a soldier,
shoving them into the armored truck. They are dropped,
are dragged, I don’t have a better image for all this:
the bodies dragged, dropped,
over and over.
© Translation: 2017, Joanna Chen
The “alley of worshippers” is the name given to a path between the Jewish settlement of Kiryat Arba and the Cave of the Patriarchs, a site sacred to Islam and Judaism in the center of Hebron, a hotly contested area in the West Bank where violent clashes are common. On Friday evening, November 16, 2002, armed Palestinians attacked Israelis in the alley. Twelve members of the Israeli security forces (army, border police and Kiryat Arba paramilitary) died in the battle, as did three Palestinians. The poet notes that he took part in the fighting during his army service.
The translation has been adapted from the original and is thus shorter than the Hebrew poem.
אחרי הלילה של סמטת המתפללים
אחרי הלילה של סמטת המתפללים
הָעִנְיָן אֵינֶנּוּ בָּאוֹר הָאָפֹר וְהַמְרֻפָּט שֶׁל
שֵׁשׁ בַּבֹּקֶר, אוֹ הַנְּבִיחוֹת
שֶׁל הַכְּלָבִים, מְטֹרָפִים מֵרֵיחַ הַדָּם,
שֶׁנֶּאֱלַצְנוּ לְגָרֵשׁ. גַּם לֹא הָעֲיֵפוּת
שֶׁל לַיְלָה בְּתוֹךְ הַמָּוֶת,
הַקֶּשֶׁר שֶׁרַק עַכְשָׁו שָׁתַק, הַצְּעָקוֹת
בַּפְּלֻגָּה לְמַעְלָה, זִהוּי הַגּוּפָה,
הַתְּחוּשָׁה שֶׁכָּל זֶה הָיָה צָפוּי.
הָעִנְיָן הוּא לֹא שֶׁהֵם שָׁכְבוּ שָׁם, אַחֲרֵי
שֶׁהַכְּלָבִים נָגְסוּ בָּהֶם, פְּנֵיהֶם הַגְּלוּיִים
מְעֻוָּתִים לְגַמְרֵי, הָרָקָב הִסְתַּמֵּן
בַּפְּצָעִים, קְרוֹבִים אֶחָד לַשֵּׁנִי, לְבוּשִׁים
שָׁחֹר. הֶעָפָר סְבִיבָם הָיָה כֵּהֶה יוֹתֵר,
לְאֶחָד מֵהֶם הָיָה סוֹף שֶׁל חִיּוּךְ,
לֹא מְרֻשָּׁע, לֹא נַקְמָנִי, אָבוּד.
הָעִנְיָן הוּא שֶׁהִתְנַדַּבְתִּי, וְשֶׁוִּישׁ, הַקָּצִין,
הָיָה חָבֵר שֶׁלִּי.
אֲבָל כְּשֶׁהִגַּעְנוּ לְשָׁם לֹא יָכֹלְתִּי,
פָּשׁוּט לֹא יָכֹלְתִּי.
עַד הַיּוֹם אֲנִי רוֹאֶה אֶת וִישׁ וְחַיָּל שֶׁעָבַר שָׁם
מַעֲלִים אוֹתָם לַסָּפָארִי, הֵם נִשְׁמָטִים לָהֶם, נִגְרָרִים.
אֵין לִי דִּמּוּי יוֹתֵר טוֹב לְכָל הַסִּפּוּר הַזֶּה:
הַגּוּפוֹת נִגְרָרוֹת, נִשְׁמָטוֹת,
שׁוּב וָשׁוּב.
שֵׁשׁ בַּבֹּקֶר, אוֹ הַנְּבִיחוֹת
שֶׁל הַכְּלָבִים, מְטֹרָפִים מֵרֵיחַ הַדָּם,
שֶׁנֶּאֱלַצְנוּ לְגָרֵשׁ. גַּם לֹא הָעֲיֵפוּת
שֶׁל לַיְלָה בְּתוֹךְ הַמָּוֶת,
הַקֶּשֶׁר שֶׁרַק עַכְשָׁו שָׁתַק, הַצְּעָקוֹת
בַּפְּלֻגָּה לְמַעְלָה, זִהוּי הַגּוּפָה,
הַתְּחוּשָׁה שֶׁכָּל זֶה הָיָה צָפוּי.
הָעִנְיָן הוּא לֹא שֶׁהֵם שָׁכְבוּ שָׁם, אַחֲרֵי
שֶׁהַכְּלָבִים נָגְסוּ בָּהֶם, פְּנֵיהֶם הַגְּלוּיִים
מְעֻוָּתִים לְגַמְרֵי, הָרָקָב הִסְתַּמֵּן
בַּפְּצָעִים, קְרוֹבִים אֶחָד לַשֵּׁנִי, לְבוּשִׁים
שָׁחֹר. הֶעָפָר סְבִיבָם הָיָה כֵּהֶה יוֹתֵר,
לְאֶחָד מֵהֶם הָיָה סוֹף שֶׁל חִיּוּךְ,
לֹא מְרֻשָּׁע, לֹא נַקְמָנִי, אָבוּד.
הָעִנְיָן הוּא שֶׁהִתְנַדַּבְתִּי, וְשֶׁוִּישׁ, הַקָּצִין,
הָיָה חָבֵר שֶׁלִּי.
אֲבָל כְּשֶׁהִגַּעְנוּ לְשָׁם לֹא יָכֹלְתִּי,
פָּשׁוּט לֹא יָכֹלְתִּי.
עַד הַיּוֹם אֲנִי רוֹאֶה אֶת וִישׁ וְחַיָּל שֶׁעָבַר שָׁם
מַעֲלִים אוֹתָם לַסָּפָארִי, הֵם נִשְׁמָטִים לָהֶם, נִגְרָרִים.
אֵין לִי דִּמּוּי יוֹתֵר טוֹב לְכָל הַסִּפּוּר הַזֶּה:
הַגּוּפוֹת נִגְרָרוֹת, נִשְׁמָטוֹת,
שׁוּב וָשׁוּב.
© 2014, Yonatan Berg
From: Sha\'ote l\'yad haolam (Hours next to the world)
Publisher: Keshev, Tel Aviv
From: Sha\'ote l\'yad haolam (Hours next to the world)
Publisher: Keshev, Tel Aviv
Gedichten
Gedichten van Yonatan Berg
Close
אחרי הלילה של סמטת המתפללים
הָעִנְיָן אֵינֶנּוּ בָּאוֹר הָאָפֹר וְהַמְרֻפָּט שֶׁל
שֵׁשׁ בַּבֹּקֶר, אוֹ הַנְּבִיחוֹת
שֶׁל הַכְּלָבִים, מְטֹרָפִים מֵרֵיחַ הַדָּם,
שֶׁנֶּאֱלַצְנוּ לְגָרֵשׁ. גַּם לֹא הָעֲיֵפוּת
שֶׁל לַיְלָה בְּתוֹךְ הַמָּוֶת,
הַקֶּשֶׁר שֶׁרַק עַכְשָׁו שָׁתַק, הַצְּעָקוֹת
בַּפְּלֻגָּה לְמַעְלָה, זִהוּי הַגּוּפָה,
הַתְּחוּשָׁה שֶׁכָּל זֶה הָיָה צָפוּי.
הָעִנְיָן הוּא לֹא שֶׁהֵם שָׁכְבוּ שָׁם, אַחֲרֵי
שֶׁהַכְּלָבִים נָגְסוּ בָּהֶם, פְּנֵיהֶם הַגְּלוּיִים
מְעֻוָּתִים לְגַמְרֵי, הָרָקָב הִסְתַּמֵּן
בַּפְּצָעִים, קְרוֹבִים אֶחָד לַשֵּׁנִי, לְבוּשִׁים
שָׁחֹר. הֶעָפָר סְבִיבָם הָיָה כֵּהֶה יוֹתֵר,
לְאֶחָד מֵהֶם הָיָה סוֹף שֶׁל חִיּוּךְ,
לֹא מְרֻשָּׁע, לֹא נַקְמָנִי, אָבוּד.
הָעִנְיָן הוּא שֶׁהִתְנַדַּבְתִּי, וְשֶׁוִּישׁ, הַקָּצִין,
הָיָה חָבֵר שֶׁלִּי.
אֲבָל כְּשֶׁהִגַּעְנוּ לְשָׁם לֹא יָכֹלְתִּי,
פָּשׁוּט לֹא יָכֹלְתִּי.
עַד הַיּוֹם אֲנִי רוֹאֶה אֶת וִישׁ וְחַיָּל שֶׁעָבַר שָׁם
מַעֲלִים אוֹתָם לַסָּפָארִי, הֵם נִשְׁמָטִים לָהֶם, נִגְרָרִים.
אֵין לִי דִּמּוּי יוֹתֵר טוֹב לְכָל הַסִּפּוּר הַזֶּה:
הַגּוּפוֹת נִגְרָרוֹת, נִשְׁמָטוֹת,
שׁוּב וָשׁוּב.
שֵׁשׁ בַּבֹּקֶר, אוֹ הַנְּבִיחוֹת
שֶׁל הַכְּלָבִים, מְטֹרָפִים מֵרֵיחַ הַדָּם,
שֶׁנֶּאֱלַצְנוּ לְגָרֵשׁ. גַּם לֹא הָעֲיֵפוּת
שֶׁל לַיְלָה בְּתוֹךְ הַמָּוֶת,
הַקֶּשֶׁר שֶׁרַק עַכְשָׁו שָׁתַק, הַצְּעָקוֹת
בַּפְּלֻגָּה לְמַעְלָה, זִהוּי הַגּוּפָה,
הַתְּחוּשָׁה שֶׁכָּל זֶה הָיָה צָפוּי.
הָעִנְיָן הוּא לֹא שֶׁהֵם שָׁכְבוּ שָׁם, אַחֲרֵי
שֶׁהַכְּלָבִים נָגְסוּ בָּהֶם, פְּנֵיהֶם הַגְּלוּיִים
מְעֻוָּתִים לְגַמְרֵי, הָרָקָב הִסְתַּמֵּן
בַּפְּצָעִים, קְרוֹבִים אֶחָד לַשֵּׁנִי, לְבוּשִׁים
שָׁחֹר. הֶעָפָר סְבִיבָם הָיָה כֵּהֶה יוֹתֵר,
לְאֶחָד מֵהֶם הָיָה סוֹף שֶׁל חִיּוּךְ,
לֹא מְרֻשָּׁע, לֹא נַקְמָנִי, אָבוּד.
הָעִנְיָן הוּא שֶׁהִתְנַדַּבְתִּי, וְשֶׁוִּישׁ, הַקָּצִין,
הָיָה חָבֵר שֶׁלִּי.
אֲבָל כְּשֶׁהִגַּעְנוּ לְשָׁם לֹא יָכֹלְתִּי,
פָּשׁוּט לֹא יָכֹלְתִּי.
עַד הַיּוֹם אֲנִי רוֹאֶה אֶת וִישׁ וְחַיָּל שֶׁעָבַר שָׁם
מַעֲלִים אוֹתָם לַסָּפָארִי, הֵם נִשְׁמָטִים לָהֶם, נִגְרָרִים.
אֵין לִי דִּמּוּי יוֹתֵר טוֹב לְכָל הַסִּפּוּר הַזֶּה:
הַגּוּפוֹת נִגְרָרוֹת, נִשְׁמָטוֹת,
שׁוּב וָשׁוּב.
From: Sha\'ote l\'yad haolam (Hours next to the world)
AFTER A NIGHT IN THE ALLEY OF WORSHIPPERS
The point is not the frayed light of six a.m.or the barking of dogs, half-crazed by the scent
of blood, whom we had to drive away.
Nor the fatigue from a night spent deep
in death, the network that only now falls
silent, the shouts from the platoon above, identifying
bodies, the sense that all this was to be expected.
The point is not how they lay there, after
the dogs lunged into them, their faces
distorted, their wounds festering, strewn together,
black-garbed, the dirt of the road stained darker
by their blood. One held the trace of a smile,
not wicked or revengeful, just lost.
The point is, I volunteered, and Vish, the officer,
was my friend. But when we got there I could not,
I simply could not. To this day I see Vish and a soldier,
shoving them into the armored truck. They are dropped,
are dragged, I don’t have a better image for all this:
the bodies dragged, dropped,
over and over.
© 2017, Joanna Chen
The “alley of worshippers” is the name given to a path between the Jewish settlement of Kiryat Arba and the Cave of the Patriarchs, a site sacred to Islam and Judaism in the center of Hebron, a hotly contested area in the West Bank where violent clashes are common. On Friday evening, November 16, 2002, armed Palestinians attacked Israelis in the alley. Twelve members of the Israeli security forces (army, border police and Kiryat Arba paramilitary) died in the battle, as did three Palestinians. The poet notes that he took part in the fighting during his army service.
Sponsors
Partners
LantarenVenster – Verhalenhuis Belvédère