Gedicht
Yonatan Berg
THE MOTHERS
The melancholy mothers come to me in sleep,demanding their sons.
I hold my head in my hands,
I turn my back on them.
The one with a Leviathan circling his eyes sits down
to write. The melancholy mothers dissipate
like milk, congealing into statues.
I have no energy to count the dead
as they pass, one by one.
The moon fades, leaving only dust.
Did someone see the horizon,
the luscious tree before the sin?
The melancholy mothers scratch the air,
their fingernails of bereavement breaking,
tearing their clothes,
flowing onto cold marble.
Their boys lie over the wadi,
crumbling soil between their fingers,
beyond the houses,
beyond the candles.
© Translation: 2017, Joanna Chen
The final Hebrew line has been omitted in the translation.
האימהוֹת
האימהוֹת
הָאִמָּהוֹת הָעֲצוּבוֹת בָּאוֹת אֵלַי בַּשֵּׁנָה
דּוֹרְשׁוֹת אֶת בְּנֵיהֶן,
אֲנִי אוֹחֵז אֶת רֹאשִׁי
וּמַפְנֶה לָהֶן אֶת הַגַּב,
מִי שֶׁלִּוְיָתָן חָג בְּעֵינָיו, יוֹשֵׁב לִכְתֹּב.
הָאִמָּהוֹת הָעֲצוּבוֹת נְמוֹגוֹת כְּחָלָב
וְנִקְרָשׁוֹת לִפְסָלִים.
אֵין לִי כֹּחַ לִסְפֹּר אֶת הַמֵּתִים,
חוֹלְפִים אֶחָד אֶחָד.
הַיָּרֵחַ חוֹלֵף, מוֹתִיר בָּנוּ אָבָק,
מִישֶׁהוּ רָאָה אֶת הָאֹפֶק,
אֶת הָעֵץ הַמְפֹאָר לִפְנֵי הַחֵטְא?
הָאִמָּהוֹת הָעֲצוּבוֹת שׂוֹרְטוֹת בָּאֲוִיר,
צִפָּרְנֵי הַשְּׁכוֹל נִשְׁבָּרוֹת,
קוֹרְעוֹת אֶת הַבְּגָדִים
וְנִשְׁפָּכוֹת לְקֹר הַשַּׁיִשׁ.
מֵעֵבֶר לַוָּאדִיּוֹת, שָׁם הַבָּנִים
מְמוֹלְלִים עָפָר,
מֵעֵבֶר לַבָּתִּים
וְנֵרוֹת הַזִּכָּרוֹן
הָאִמָּהוֹת עֲצוּבוֹת.
דּוֹרְשׁוֹת אֶת בְּנֵיהֶן,
אֲנִי אוֹחֵז אֶת רֹאשִׁי
וּמַפְנֶה לָהֶן אֶת הַגַּב,
מִי שֶׁלִּוְיָתָן חָג בְּעֵינָיו, יוֹשֵׁב לִכְתֹּב.
הָאִמָּהוֹת הָעֲצוּבוֹת נְמוֹגוֹת כְּחָלָב
וְנִקְרָשׁוֹת לִפְסָלִים.
אֵין לִי כֹּחַ לִסְפֹּר אֶת הַמֵּתִים,
חוֹלְפִים אֶחָד אֶחָד.
הַיָּרֵחַ חוֹלֵף, מוֹתִיר בָּנוּ אָבָק,
מִישֶׁהוּ רָאָה אֶת הָאֹפֶק,
אֶת הָעֵץ הַמְפֹאָר לִפְנֵי הַחֵטְא?
הָאִמָּהוֹת הָעֲצוּבוֹת שׂוֹרְטוֹת בָּאֲוִיר,
צִפָּרְנֵי הַשְּׁכוֹל נִשְׁבָּרוֹת,
קוֹרְעוֹת אֶת הַבְּגָדִים
וְנִשְׁפָּכוֹת לְקֹר הַשַּׁיִשׁ.
מֵעֵבֶר לַוָּאדִיּוֹת, שָׁם הַבָּנִים
מְמוֹלְלִים עָפָר,
מֵעֵבֶר לַבָּתִּים
וְנֵרוֹת הַזִּכָּרוֹן
הָאִמָּהוֹת עֲצוּבוֹת.
© 2012, Yonatan Berg
From: Mifrashim kashim (Hard Sails)
Publisher: Keshev, Tel Aviv
From: Mifrashim kashim (Hard Sails)
Publisher: Keshev, Tel Aviv
Gedichten
Gedichten van Yonatan Berg
Close
האימהוֹת
הָאִמָּהוֹת הָעֲצוּבוֹת בָּאוֹת אֵלַי בַּשֵּׁנָה
דּוֹרְשׁוֹת אֶת בְּנֵיהֶן,
אֲנִי אוֹחֵז אֶת רֹאשִׁי
וּמַפְנֶה לָהֶן אֶת הַגַּב,
מִי שֶׁלִּוְיָתָן חָג בְּעֵינָיו, יוֹשֵׁב לִכְתֹּב.
הָאִמָּהוֹת הָעֲצוּבוֹת נְמוֹגוֹת כְּחָלָב
וְנִקְרָשׁוֹת לִפְסָלִים.
אֵין לִי כֹּחַ לִסְפֹּר אֶת הַמֵּתִים,
חוֹלְפִים אֶחָד אֶחָד.
הַיָּרֵחַ חוֹלֵף, מוֹתִיר בָּנוּ אָבָק,
מִישֶׁהוּ רָאָה אֶת הָאֹפֶק,
אֶת הָעֵץ הַמְפֹאָר לִפְנֵי הַחֵטְא?
הָאִמָּהוֹת הָעֲצוּבוֹת שׂוֹרְטוֹת בָּאֲוִיר,
צִפָּרְנֵי הַשְּׁכוֹל נִשְׁבָּרוֹת,
קוֹרְעוֹת אֶת הַבְּגָדִים
וְנִשְׁפָּכוֹת לְקֹר הַשַּׁיִשׁ.
מֵעֵבֶר לַוָּאדִיּוֹת, שָׁם הַבָּנִים
מְמוֹלְלִים עָפָר,
מֵעֵבֶר לַבָּתִּים
וְנֵרוֹת הַזִּכָּרוֹן
הָאִמָּהוֹת עֲצוּבוֹת.
דּוֹרְשׁוֹת אֶת בְּנֵיהֶן,
אֲנִי אוֹחֵז אֶת רֹאשִׁי
וּמַפְנֶה לָהֶן אֶת הַגַּב,
מִי שֶׁלִּוְיָתָן חָג בְּעֵינָיו, יוֹשֵׁב לִכְתֹּב.
הָאִמָּהוֹת הָעֲצוּבוֹת נְמוֹגוֹת כְּחָלָב
וְנִקְרָשׁוֹת לִפְסָלִים.
אֵין לִי כֹּחַ לִסְפֹּר אֶת הַמֵּתִים,
חוֹלְפִים אֶחָד אֶחָד.
הַיָּרֵחַ חוֹלֵף, מוֹתִיר בָּנוּ אָבָק,
מִישֶׁהוּ רָאָה אֶת הָאֹפֶק,
אֶת הָעֵץ הַמְפֹאָר לִפְנֵי הַחֵטְא?
הָאִמָּהוֹת הָעֲצוּבוֹת שׂוֹרְטוֹת בָּאֲוִיר,
צִפָּרְנֵי הַשְּׁכוֹל נִשְׁבָּרוֹת,
קוֹרְעוֹת אֶת הַבְּגָדִים
וְנִשְׁפָּכוֹת לְקֹר הַשַּׁיִשׁ.
מֵעֵבֶר לַוָּאדִיּוֹת, שָׁם הַבָּנִים
מְמוֹלְלִים עָפָר,
מֵעֵבֶר לַבָּתִּים
וְנֵרוֹת הַזִּכָּרוֹן
הָאִמָּהוֹת עֲצוּבוֹת.
From: Mifrashim kashim (Hard Sails)
THE MOTHERS
The melancholy mothers come to me in sleep,demanding their sons.
I hold my head in my hands,
I turn my back on them.
The one with a Leviathan circling his eyes sits down
to write. The melancholy mothers dissipate
like milk, congealing into statues.
I have no energy to count the dead
as they pass, one by one.
The moon fades, leaving only dust.
Did someone see the horizon,
the luscious tree before the sin?
The melancholy mothers scratch the air,
their fingernails of bereavement breaking,
tearing their clothes,
flowing onto cold marble.
Their boys lie over the wadi,
crumbling soil between their fingers,
beyond the houses,
beyond the candles.
© 2017, Joanna Chen
Sponsors
Partners
LantarenVenster – Verhalenhuis Belvédère