Gedicht
Ilan Sheinfeld
NIGHT OF WAR 10
A silver-haired commander came and took me to the firing zone.
I cuddled in his warm hairy chest. “David’”
I whispered, “I’ve always feared you. But now you’re
all there is.” “My name isn’t David,” he grinned back.
“To me you’re David,” I laughed.
“Come,” he said, and pulled me into his arms. “Here,
you see this slope, it is the front of the outpost.
No one can conquer so fortified a place.”
I kissed his cheeks. “You’re a hero. Will you watch over me?”
“Of course,” he smiled and fed me with an orange delicacy, warm squash.
I woke with the taste of puree melting in my mouth.
All day long I wondered if I been graced with the Messiah,
or had I just slept with an heir of Jesse.
© Translation: 1992, Karen Alkalay-Gut
ליל מלחמה 10
ליל מלחמה 10
מְפַקֵּד כְּסוּף־שֵׂעָר בָּא וְלָקַח אוֹתִי לְשֶׁטַח־אֵשׁ.
הִתְרַפַּקְתִּי עַל חָזֵהוּ הַשָּׂעִיר, הַחַם. דָּוִד,
לָחַשְׁתִּי. תָּמִיד פָּחַדְתִּי מִמְּךָ. אֲבָל עַכְשָׁו
אַתָּה הַיְּחִידִי שֶׁיֵּשׁ. לֹא קוֹרְאִים לִי דָּוִד,
הִסָּה אוֹתִי בְּחִיּוּכוֹ. אַתָּה לְגַמְרֵי מְבֻלְבָּל.
אֲנִי יְהוֹרָם. בִּשְׁבִילִי אַתָּה דָּוִד, צָחַקְתִּי.
בּוֹא, אָמַר וּמָשַׁךְ אוֹתִי בֵּין זְרוֹעוֹתָיו. הִנֵּה,
אַתָּה רוֹאֶה אֶת הַמִּדְרוֹן הַזֶּה, זוֹ חֲזִיתוֹ שֶׁל הַמֻּצָּב.
אַף אֶחָד לֹא יָכוֹל לִכְבּשׁ כָּזֶה יַעַד מְבֻצָּר.
נִשַּׁקְתִּיו עַל לֶחְיוֹ. אַתָּה גִּבּוֹר. תִּשְׁמֹר עָלַי?
בֶּטַח, חִיֵּךְ וְהִגִּישׁ אֶל פִּי מַעֲדָן כָּתֹם, קִשּׁוּא חַם.
הִתְעוֹרַרְתִּי עִם טַעַם הַפִּירֶה נִמּוֹחַ בַּפֶּה.
כָּל הַיּוֹם תָּמַהְתִּי אִם זָכִיתִי לְבִיאַת הַמָּשִׁיחַ,
אוֹ שֶׁסְּתָם שָׁכַבְתִּי עִם חֹטֶר יִשַׁי.
י"ד בשבט התנש"א
© 2013, Ilan Sheinfeld
From: Otsar Shirim
Publisher: Shufra, 2013
From: Otsar Shirim
Publisher: Shufra, 2013
Gedichten
Gedichten van Ilan Sheinfeld
Close
ליל מלחמה 10
מְפַקֵּד כְּסוּף־שֵׂעָר בָּא וְלָקַח אוֹתִי לְשֶׁטַח־אֵשׁ.
הִתְרַפַּקְתִּי עַל חָזֵהוּ הַשָּׂעִיר, הַחַם. דָּוִד,
לָחַשְׁתִּי. תָּמִיד פָּחַדְתִּי מִמְּךָ. אֲבָל עַכְשָׁו
אַתָּה הַיְּחִידִי שֶׁיֵּשׁ. לֹא קוֹרְאִים לִי דָּוִד,
הִסָּה אוֹתִי בְּחִיּוּכוֹ. אַתָּה לְגַמְרֵי מְבֻלְבָּל.
אֲנִי יְהוֹרָם. בִּשְׁבִילִי אַתָּה דָּוִד, צָחַקְתִּי.
בּוֹא, אָמַר וּמָשַׁךְ אוֹתִי בֵּין זְרוֹעוֹתָיו. הִנֵּה,
אַתָּה רוֹאֶה אֶת הַמִּדְרוֹן הַזֶּה, זוֹ חֲזִיתוֹ שֶׁל הַמֻּצָּב.
אַף אֶחָד לֹא יָכוֹל לִכְבּשׁ כָּזֶה יַעַד מְבֻצָּר.
נִשַּׁקְתִּיו עַל לֶחְיוֹ. אַתָּה גִּבּוֹר. תִּשְׁמֹר עָלַי?
בֶּטַח, חִיֵּךְ וְהִגִּישׁ אֶל פִּי מַעֲדָן כָּתֹם, קִשּׁוּא חַם.
הִתְעוֹרַרְתִּי עִם טַעַם הַפִּירֶה נִמּוֹחַ בַּפֶּה.
כָּל הַיּוֹם תָּמַהְתִּי אִם זָכִיתִי לְבִיאַת הַמָּשִׁיחַ,
אוֹ שֶׁסְּתָם שָׁכַבְתִּי עִם חֹטֶר יִשַׁי.
י"ד בשבט התנש"א
From: Otsar Shirim
NIGHT OF WAR 10
A silver-haired commander came and took me to the firing zone.
I cuddled in his warm hairy chest. “David’”
I whispered, “I’ve always feared you. But now you’re
all there is.” “My name isn’t David,” he grinned back.
“To me you’re David,” I laughed.
“Come,” he said, and pulled me into his arms. “Here,
you see this slope, it is the front of the outpost.
No one can conquer so fortified a place.”
I kissed his cheeks. “You’re a hero. Will you watch over me?”
“Of course,” he smiled and fed me with an orange delicacy, warm squash.
I woke with the taste of puree melting in my mouth.
All day long I wondered if I been graced with the Messiah,
or had I just slept with an heir of Jesse.
© 1992, Karen Alkalay-Gut
Sponsors
Partners
LantarenVenster – Verhalenhuis Belvédère