Gedicht
Shira Stav
SLOW TONGUE
On his deathbed my grandfather said to meYou, you need to have the words ripped out of your mouth
Like nails from a wall.
For the first time he looked at me with interest
And the affection reserved for pleasant strangers
Who happened into his life.
Tell me, he begged,
You've seen the world.
I haven't seen it, Grandpa, except
Through the nail holes
I left in the wall of the house
Until my parents filled them
With big forgetting
And many habits
And all the words I ripped out
Are hereby scattered before you
On the hospital blanket.
All that, I wanted to tell him
But the bed receded,
The words stuck in my mouth
And they pierced my tongue.
© Translation: 2008, Vivian Eden
לשון אטית
לשון אטית
אַתְּ, צָרִיךְ לִתְלֹשׁ לָךְ אֶת הַמִּלִּים מֵהַפֶּה
כְּמוֹ מַסְמְרִים מִקִּיר
אָמַר לִי סַבָּא
מֵעַל מִטַּת מוֹתוֹ
לָרִאשׁוֹנָה הִבִּיט בִּי מִתּוֹךְ עִנְיָן
וּבְחִבָּה הַשְּׁמוּרָה לְזָרִים נֶחְמָדִים
שֶׁנִקְרוּ בְּחַיָּיו.
סַפְּרִי לִי, הִפְצִיר
אַתְּ רָאִית עוֹלָם.
לֹא רָאִיתִי, סַבָּא, אֶלָּא
מִבַּעַד לְחֹרֵי הַמַּסְמְרִים
שֶׁהוֹתַרְתִּי בְּקִיר הַבַּיִת
עַד שֶׁמָּלְאוּ שִׁכְחָה
וְהֶרְגֵּלִים רַבִּים
וְכָל הַמִּלִּים שֶׁתָּלַשְׁתִּי
הֲרֵיהֶן פְּזוּרוֹת לְפָנֶיךָ
עַל שְׂמִיכַת בֵּית הַחוֹלִים,
כָּל אֵלֶּה רָצִיתִי לוֹמַר לוֹ
אֲבָל הַמִּטָּה הִתְרַחֲקָה,
הַמִּלִּים לָעוּ בְּפִי
וְרָצְעוּ אֶת לְשׁוֹנִי.
כְּמוֹ מַסְמְרִים מִקִּיר
אָמַר לִי סַבָּא
מֵעַל מִטַּת מוֹתוֹ
לָרִאשׁוֹנָה הִבִּיט בִּי מִתּוֹךְ עִנְיָן
וּבְחִבָּה הַשְּׁמוּרָה לְזָרִים נֶחְמָדִים
שֶׁנִקְרוּ בְּחַיָּיו.
סַפְּרִי לִי, הִפְצִיר
אַתְּ רָאִית עוֹלָם.
לֹא רָאִיתִי, סַבָּא, אֶלָּא
מִבַּעַד לְחֹרֵי הַמַּסְמְרִים
שֶׁהוֹתַרְתִּי בְּקִיר הַבַּיִת
עַד שֶׁמָּלְאוּ שִׁכְחָה
וְהֶרְגֵּלִים רַבִּים
וְכָל הַמִּלִּים שֶׁתָּלַשְׁתִּי
הֲרֵיהֶן פְּזוּרוֹת לְפָנֶיךָ
עַל שְׂמִיכַת בֵּית הַחוֹלִים,
כָּל אֵלֶּה רָצִיתִי לוֹמַר לוֹ
אֲבָל הַמִּטָּה הִתְרַחֲקָה,
הַמִּלִּים לָעוּ בְּפִי
וְרָצְעוּ אֶת לְשׁוֹנִי.
© 2012, Shira Stav
From: Lashon Itit/Slow Tongue
Publisher: Dvir, Tel Aviv
From: Lashon Itit/Slow Tongue
Publisher: Dvir, Tel Aviv
Gedichten
Gedichten van Shira Stav
Close
לשון אטית
אַתְּ, צָרִיךְ לִתְלֹשׁ לָךְ אֶת הַמִּלִּים מֵהַפֶּה
כְּמוֹ מַסְמְרִים מִקִּיר
אָמַר לִי סַבָּא
מֵעַל מִטַּת מוֹתוֹ
לָרִאשׁוֹנָה הִבִּיט בִּי מִתּוֹךְ עִנְיָן
וּבְחִבָּה הַשְּׁמוּרָה לְזָרִים נֶחְמָדִים
שֶׁנִקְרוּ בְּחַיָּיו.
סַפְּרִי לִי, הִפְצִיר
אַתְּ רָאִית עוֹלָם.
לֹא רָאִיתִי, סַבָּא, אֶלָּא
מִבַּעַד לְחֹרֵי הַמַּסְמְרִים
שֶׁהוֹתַרְתִּי בְּקִיר הַבַּיִת
עַד שֶׁמָּלְאוּ שִׁכְחָה
וְהֶרְגֵּלִים רַבִּים
וְכָל הַמִּלִּים שֶׁתָּלַשְׁתִּי
הֲרֵיהֶן פְּזוּרוֹת לְפָנֶיךָ
עַל שְׂמִיכַת בֵּית הַחוֹלִים,
כָּל אֵלֶּה רָצִיתִי לוֹמַר לוֹ
אֲבָל הַמִּטָּה הִתְרַחֲקָה,
הַמִּלִּים לָעוּ בְּפִי
וְרָצְעוּ אֶת לְשׁוֹנִי.
כְּמוֹ מַסְמְרִים מִקִּיר
אָמַר לִי סַבָּא
מֵעַל מִטַּת מוֹתוֹ
לָרִאשׁוֹנָה הִבִּיט בִּי מִתּוֹךְ עִנְיָן
וּבְחִבָּה הַשְּׁמוּרָה לְזָרִים נֶחְמָדִים
שֶׁנִקְרוּ בְּחַיָּיו.
סַפְּרִי לִי, הִפְצִיר
אַתְּ רָאִית עוֹלָם.
לֹא רָאִיתִי, סַבָּא, אֶלָּא
מִבַּעַד לְחֹרֵי הַמַּסְמְרִים
שֶׁהוֹתַרְתִּי בְּקִיר הַבַּיִת
עַד שֶׁמָּלְאוּ שִׁכְחָה
וְהֶרְגֵּלִים רַבִּים
וְכָל הַמִּלִּים שֶׁתָּלַשְׁתִּי
הֲרֵיהֶן פְּזוּרוֹת לְפָנֶיךָ
עַל שְׂמִיכַת בֵּית הַחוֹלִים,
כָּל אֵלֶּה רָצִיתִי לוֹמַר לוֹ
אֲבָל הַמִּטָּה הִתְרַחֲקָה,
הַמִּלִּים לָעוּ בְּפִי
וְרָצְעוּ אֶת לְשׁוֹנִי.
From: Lashon Itit/Slow Tongue
SLOW TONGUE
On his deathbed my grandfather said to meYou, you need to have the words ripped out of your mouth
Like nails from a wall.
For the first time he looked at me with interest
And the affection reserved for pleasant strangers
Who happened into his life.
Tell me, he begged,
You've seen the world.
I haven't seen it, Grandpa, except
Through the nail holes
I left in the wall of the house
Until my parents filled them
With big forgetting
And many habits
And all the words I ripped out
Are hereby scattered before you
On the hospital blanket.
All that, I wanted to tell him
But the bed receded,
The words stuck in my mouth
And they pierced my tongue.
© 2008, Vivian Eden
Sponsors
Partners
LantarenVenster – Verhalenhuis Belvédère