Poetry International Poetry International
Gedicht

Yael Globerman

WITCHES (A LULLABY)

A hungry woman is a frightening thing.                            
She feeds no one, only looking for something to eat.
It seems that she’s hunting. Every morsel unshared            
looks enormous, bloody. It is her hunger,
peering like Cyclops’s eye   
smack in the center of her breast. Watch her drag home
a live lobster, a purse full of coins,
an address book, a ticket to Europe,
and this apple, to pierce with a knife.
 
An empty handed woman is a threatening thing.
If there is no hand in her hand
wind gushes out of her bosom as if from a ravine        
a strange, hot weather menace,
the bad breath of a dragon.                                                              
She is a house in the desert with its doors
ripped off the hinges,            
sand drifts freely through the rooms,
piles up on the kitchen counter, on the floors,
turns the bed into a dune.
 
A woman alone scatters throughout her house
empty cups and cigarette butts,
imprinted with lipstick marks.
There will always be those who will see                          
in the red arc etched with the seal of her lips
duplicated ten times over, evidence                  
of a secret neglect, the exposed edges of great need.                                                                                                            
Beware little girls, sitting among dolls
as if among open beaks, handing out the tea: 
don’t become like her.              

מכשפות (שיר ערש)

מכשפות (שיר ערש)

אִשָּׁה רְעֵבָה זֶה דָּבָר מַפְחִיד.
הִיא לֹא מַאֲכִילָה, הִיא מְחַפֶּשֶׂת
מַשֶּׁהוּ לֵאֶכֹל. נִדְמֶה שֶׁהִיא מְשַׁחֶרֶת
לְטֶּרֶף. כָּל נֶתַּח שֶבּוֹ אֵינָה מִתְחַלֶּקֶת
נִרְאֶה גָּדוֹל מִדַי, מְדַמֵּם. זֶה הָרָעָב שֶׁלָּהּ,
 לָטוּש כְּמוֹ עֵין קִיקְלוֹפּ
טְרַאח בְּאֶמְצַע הֶחָזֶּה. תִּרְאוּ אוֹתָהּ
גּוֹרֶרֶת הַבַּיתָה לוֹבְּסְטֶר חַי, מַטְבְּעוֹת,     
פִּנְקָס עִם שֵׁמוֹת, כַּרְטִיס לְאֵירוֹפָּה,
אֶת הַתַּפּוּחַ, לִנְעֹץ בּוֹ סַכִּין.
 
אִשָּׁה עִם יָדַיִם רֵיקוֹת זֶה דָּבָר מְאַיֵּם.
אִם הִיא לֹא מַחְזִיקָה בְּיָדָהּ יָד                            
רוּחַ נוֹשֵׁב מִמֶּנָּה כְּמוֹ מִנְּקִיק,
אִיּוּם שְׁרָבִי נָקִי וּמְשֻׁנֶּה
רֵיחַ פֶּה שֶל דְּרָקוֹן.
הִיא בַּיִת בַּמִּדְבָּר שֶׁדַּלְתּוֹ עָקוּרָה,
חוֹל מִשְׁתַּלֵּחַ חָפְשִׁי בַּחֲדָרִים
מִצְטַבֵּר עַל שֵׁיִשׁ הַמִּטְבָּח, עַל הָרִצְפָּה
הוֹפֵךְ אֶת הַמִּטָּה לִדְיוּנָה.
 
אִשָּׁה לְבַד מְפַזֶּרֶת בְּבֵיתָהּ סְפָלִים רֵיקִים
וְּבְדָלִים, שֶׁעַל שְׂפַתָם מֻטְבַּעַת
חֲתִּימַת שְׂפָתוֹן. תָּמִיד יִהְיֶה מִי שֶׁיִּרְאֶה
בַּקֶּשֶׁת הָאֲדֻמָּה הַמְּשֻׁכְפֶּלֶת בִּטְּבִיעַת שְׂפָתֶיהָ
עֶשֶׂר פְּעָמִים, עֵדוּת
לַעֲזוּבָה סוֹדִית, שׁוּלַיִם מְבַצְבְּצִים
שֶׁל צֹרֶך גָּדוֹל.
זְהִירוּת יְלָדוֹת, יוֹשְׁבוֹת בֵּין בֻּבּוֹת
כְּמוֹ בֵּין מַקּוֹרִים, מְחַלְּקוֹת לֶָהֶן תֵּה:
אַל תִּהְיוּ כָּמוֹהָ.
 
Yael Globerman

Yael Globerman

(Israël, 1959)

Landen

Ontdek andere dichters en gedichten uit Israël

Gedichten Dichters

Talen

Ontdek andere dichters en gedichten in het Hebreeuws

Gedichten Dichters
Close

מכשפות (שיר ערש)

אִשָּׁה רְעֵבָה זֶה דָּבָר מַפְחִיד.
הִיא לֹא מַאֲכִילָה, הִיא מְחַפֶּשֶׂת
מַשֶּׁהוּ לֵאֶכֹל. נִדְמֶה שֶׁהִיא מְשַׁחֶרֶת
לְטֶּרֶף. כָּל נֶתַּח שֶבּוֹ אֵינָה מִתְחַלֶּקֶת
נִרְאֶה גָּדוֹל מִדַי, מְדַמֵּם. זֶה הָרָעָב שֶׁלָּהּ,
 לָטוּש כְּמוֹ עֵין קִיקְלוֹפּ
טְרַאח בְּאֶמְצַע הֶחָזֶּה. תִּרְאוּ אוֹתָהּ
גּוֹרֶרֶת הַבַּיתָה לוֹבְּסְטֶר חַי, מַטְבְּעוֹת,     
פִּנְקָס עִם שֵׁמוֹת, כַּרְטִיס לְאֵירוֹפָּה,
אֶת הַתַּפּוּחַ, לִנְעֹץ בּוֹ סַכִּין.
 
אִשָּׁה עִם יָדַיִם רֵיקוֹת זֶה דָּבָר מְאַיֵּם.
אִם הִיא לֹא מַחְזִיקָה בְּיָדָהּ יָד                            
רוּחַ נוֹשֵׁב מִמֶּנָּה כְּמוֹ מִנְּקִיק,
אִיּוּם שְׁרָבִי נָקִי וּמְשֻׁנֶּה
רֵיחַ פֶּה שֶל דְּרָקוֹן.
הִיא בַּיִת בַּמִּדְבָּר שֶׁדַּלְתּוֹ עָקוּרָה,
חוֹל מִשְׁתַּלֵּחַ חָפְשִׁי בַּחֲדָרִים
מִצְטַבֵּר עַל שֵׁיִשׁ הַמִּטְבָּח, עַל הָרִצְפָּה
הוֹפֵךְ אֶת הַמִּטָּה לִדְיוּנָה.
 
אִשָּׁה לְבַד מְפַזֶּרֶת בְּבֵיתָהּ סְפָלִים רֵיקִים
וְּבְדָלִים, שֶׁעַל שְׂפַתָם מֻטְבַּעַת
חֲתִּימַת שְׂפָתוֹן. תָּמִיד יִהְיֶה מִי שֶׁיִּרְאֶה
בַּקֶּשֶׁת הָאֲדֻמָּה הַמְּשֻׁכְפֶּלֶת בִּטְּבִיעַת שְׂפָתֶיהָ
עֶשֶׂר פְּעָמִים, עֵדוּת
לַעֲזוּבָה סוֹדִית, שׁוּלַיִם מְבַצְבְּצִים
שֶׁל צֹרֶך גָּדוֹל.
זְהִירוּת יְלָדוֹת, יוֹשְׁבוֹת בֵּין בֻּבּוֹת
כְּמוֹ בֵּין מַקּוֹרִים, מְחַלְּקוֹת לֶָהֶן תֵּה:
אַל תִּהְיוּ כָּמוֹהָ.
 

WITCHES (A LULLABY)

A hungry woman is a frightening thing.                            
She feeds no one, only looking for something to eat.
It seems that she’s hunting. Every morsel unshared            
looks enormous, bloody. It is her hunger,
peering like Cyclops’s eye   
smack in the center of her breast. Watch her drag home
a live lobster, a purse full of coins,
an address book, a ticket to Europe,
and this apple, to pierce with a knife.
 
An empty handed woman is a threatening thing.
If there is no hand in her hand
wind gushes out of her bosom as if from a ravine        
a strange, hot weather menace,
the bad breath of a dragon.                                                              
She is a house in the desert with its doors
ripped off the hinges,            
sand drifts freely through the rooms,
piles up on the kitchen counter, on the floors,
turns the bed into a dune.
 
A woman alone scatters throughout her house
empty cups and cigarette butts,
imprinted with lipstick marks.
There will always be those who will see                          
in the red arc etched with the seal of her lips
duplicated ten times over, evidence                  
of a secret neglect, the exposed edges of great need.                                                                                                            
Beware little girls, sitting among dolls
as if among open beaks, handing out the tea: 
don’t become like her.              
Sponsors
Gemeente Rotterdam
Nederlands Letterenfonds
Stichting Van Beuningen Peterich-fonds
Prins Bernhard cultuurfonds
Lira fonds
Versopolis
J.E. Jurriaanse
Gefinancierd door de Europese Unie
Elise Mathilde Fonds
Stichting Verzameling van Wijngaarden-Boot
Veerhuis
VDM
Partners
LantarenVenster – Verhalenhuis Belvédère