Gedicht
Rafi Weichert
THE END OF POETRY
I recently met a few poets who hinted that they’ve lost the spirit of poetry. One writes short pieces, another a sort of epigram. A third has stopped writing literature. I find it hard to decide whether this situation threatens to paralyze me: suddenly you want to breathe through the straw of cropped lines but it’s blocked and you choke, or else you feel a sense of infinite release. You no longer have to listen to these rhythms that arrive from afar and approach slowly until they become poems and the words begin to squeeze through and add up together into musical energy on the page that also has meaning and makes a statement about your life and your death, about what you’ve lost, the paths you’ve crossed and where you’ve erred.
© Translation: 2014, Lisa Katz
קץ השירה
קץ השירה
לאחרונה פגשתי משוררים אחדים שרמזו לי שנגמרה בהם
השירה. אחד כותב קטעים קצרים, שנִי מחבר מעין מכתמים.
שלישי חדל לכתוב סִפרות. ואני מתקשה להחליט האם מצב זה
מטיל עליי אימה של שיתוק, איזו תחושה שפתאום אתה רוצה
לנשום דרך קנה השורות הקצוצות, וזה חסום ומוביל למחנק, או
שמא הרגשת שחרור אינקץ. לא צריך עוד להקשיב למִקצבים
הללו שמגיעים מרחוק וקְרֵבִים לאִטם עד שהם לובשים צורה
של שיר ואז המילים מתחילות להשתחל עליהם וביחד הם
נאגרים למין אנרגיה מוזיקלית על הדף שיש לה גם משמעות
והיא אומרת משהו על חייךָ ועל מותךָ, על מה שאיבדת ועל
הצמתים שבהם עברתָ וטעיתָ.
© 2012, Rafi Weichert
From: Meot
Publisher: Keshev, Tel Aviv
From: Meot
Publisher: Keshev, Tel Aviv
Gedichten
Gedichten van Rafi Weichert
Close
קץ השירה
לאחרונה פגשתי משוררים אחדים שרמזו לי שנגמרה בהם
השירה. אחד כותב קטעים קצרים, שנִי מחבר מעין מכתמים.
שלישי חדל לכתוב סִפרות. ואני מתקשה להחליט האם מצב זה
מטיל עליי אימה של שיתוק, איזו תחושה שפתאום אתה רוצה
לנשום דרך קנה השורות הקצוצות, וזה חסום ומוביל למחנק, או
שמא הרגשת שחרור אינקץ. לא צריך עוד להקשיב למִקצבים
הללו שמגיעים מרחוק וקְרֵבִים לאִטם עד שהם לובשים צורה
של שיר ואז המילים מתחילות להשתחל עליהם וביחד הם
נאגרים למין אנרגיה מוזיקלית על הדף שיש לה גם משמעות
והיא אומרת משהו על חייךָ ועל מותךָ, על מה שאיבדת ועל
הצמתים שבהם עברתָ וטעיתָ.
From: Meot
THE END OF POETRY
I recently met a few poets who hinted that they’ve lost the spirit of poetry. One writes short pieces, another a sort of epigram. A third has stopped writing literature. I find it hard to decide whether this situation threatens to paralyze me: suddenly you want to breathe through the straw of cropped lines but it’s blocked and you choke, or else you feel a sense of infinite release. You no longer have to listen to these rhythms that arrive from afar and approach slowly until they become poems and the words begin to squeeze through and add up together into musical energy on the page that also has meaning and makes a statement about your life and your death, about what you’ve lost, the paths you’ve crossed and where you’ve erred.
© 2014, Lisa Katz
Sponsors
Partners
LantarenVenster – Verhalenhuis Belvédère